אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קמב.

דף קמא:

כלכלה והאבן בתוכה. עיין בארוכה מרכבת המשנה ח"א פכ"ה דשבת הי"ד:

ואמאי תהוי הכלכלה בסיס לדבר האסור. מקור ברוך קלעי סימן ג':

ר"י אומר אף מעלין את המדומע. שער המלך ח"ג כ"ד. שאגת ארי' נ"ב ע"ד עיין בכורות נ"ט ד"ה במחשבה. זבחים ע"ג ד"ה ר' יהודה. מנחות נ"ה ד"ה במחשבה יבמות פ"ב ד"ה ר' יהודה:

סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה. בכורות כ"ב ד"ה יתיב רב דימי ובד"ה תעלה. ב"ק ק' ד"ה אומר לו מרכבת המשנה ח"ג פי"ג דתרומות ה"ח:

נותן עיניו בצד זה. גיטין ל"א ד"ה במחשבה:

תוס' ד"ה ונשדיינהו כו' וא"ת כו' וא"ת מ"ש דלא שרינן [לטלטל] תינוק. בלא זה לא הי' יכולים התוספות להקשות דמהיכא תיתא נתיר (הוא) [נדצ"ל הא] בכלכלה גופיה לא שרינן אלא היכא דאי אפשר בניעור. גבי תינוק אפשר לזרוק האבן ואי משום שהתינוק יבכה מה בכך אבל השתא דתרצו דחיישינן לבכיה דתינוק ומשום הכי מתירין ללקחן עם האבן אם כן גם בלא (גיגועין) [צ"ל גיעגועין] שרי ותירצו דהכא גבי תינוק אין צורך כל כך ועיין במהרש"ל והוקשו להם לפי זה תבטל האבן בשלמא בלא זה הייתי אומר דבאבן חשוב קמיירי (ועיין בחדושי הרשב"א) והא ראיה דלא בטל אפילו לגבי תינוק אבל השתא דתירצו שאין צורך כל כך אבל באמת בטל הוא לגבי תינוק אם כן שפיר קשה להם דנבטל אגב כלכלה. והנה הרשב"א הקשה מכנונא אגב קטמא דלעיל סוף כירה והתוספות לא ניחא להם להקשות דהתם הוה בסיס לדבר האסור ומותר דאפר גופיה ראוי' כמו שכתבו המפרשים אבל הרשב"א הקשה כן לשיטת הרמב"ן ור"ת שהביא הר"ן והרשב"א דסברו דאף על פי דאין האפר ראוי' מטלטלין מכנונא כיון דלא אפשר בניעור וכן כאן גבי כלכלה לאו טעמא משום דהוה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר אלא משום דאי אפשר בניעור וכל היכא דלא אפש' בניעור אפילו בסיס לדבר האסור מותר היכא שהוא בטל כמו כאן שהאבן הוא בטל וכנונא ששברי עצים בטלים לגבי כנונא אמנם לדעת הפוסקים שמחלקים בין בסיס לדבר האסור ולדבר המותר צריך לומר נמי דכל היכא דאפשר בניעור צריך לנער אפילו בבסיס לדבר האסור ולדבר המותר כדמוכח הכא. ועיין במקור ברוך סימן ג':

ודע דכל הסוגיא כאן מיירי אפילו במניח וכן כתב הרא"ש בהדיא בכלליו סימן כ"ב בדיני המוקצה דכל דהוה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר אפילו במניח שרי אם אי אפשר בניעור ומה שכתב המגן אברהם בסימן ש"ט ס"ק וי"ו דבשבת אפילו תרומה טמאה לבד מותר לא הבנתי מנליה הא דבדבר אסור לחוד אפילו אי אפשר בניעור אסור לטלטל וכן משמע להדיא מתשובת הרא"ש הנ"ל שהביא הוא עצמו והכרח הרא"ש דהסוגיא מיירי במניח מדהקשה סתמא ותהוי בסיס לדבר האסור ובשכח לא שייך בסיס לדבר האסור ועיין ברשב"א ודוחק לומר דהתרצן דמתרץ בכלכלה מלאה פירות הדר ביה מסברה זו דהוה מוקמינן במניח כי מהיכא תיתי לומר כן כל כמה דלית לן הכרח לזה. ואף שסוגיא זו מיירי במניח כמ"ש אין ראי' לדברי ר"י שהביא הב"י בסימן ש"ט דלצורך מקומו מותר אפילו במניח כאן דהכא נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר כי (הוכא) [נדצ"ל היכא] דמניח קיל לצורך גופיה ומותר בניעור ובדלא אפשר גם בטלטול שרי ה"ה קיל לצורך מקומו דשרי אפילו טלטול אבל בסיס לדבר האסור לבד וודאי אסור אפילו לצורך מקומו וכדברי הב"י וכ"כ התוספות להדיא בפרק כירה ד"ה הא אין עליה מעות וכ"כ הרשב"א שם (ותימהני) [ותמהני] מהב"י שלא הביא ראי' לדבריו מדברי תוספות אלו ועיין במקור ברוך קלעי סימן ג' מה שהאריך בסוגיא זו ובסוגיא דכנונ' שבאמת דברי התוספות דשם צ"ע:

והקשה עוד במקור ברוך אבן שעל פי החביות תהוי חביות בסיס ליין שהוא דבר המותר ולאבן שהוא אסור ותירץ בדוחק ואף על פי כן הניחו בצריך עיון. ואפשר לומר דבאמת חביות ויין חד דבר הוא דאי אפשר ליטול היין לבד בלי חביות אבל פירות אפשר על כל פנים ליטול בלי כלכלה אלא שא"צ כמו שכתבו התוספות ובזה יש לתרץ מה שהקשו התוספות בעמוד ב' ד"ה בשכח תרתי דרב למה לי דיש לומר דמסיפ' לחוד הוה אמינא חביות נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר. איברא דהרא"ש כתב גבי כנונא דאי אפשר ליטול הקטמא בידיו אם כן לדידיה ליכא למימר הכי דאם כן יהי' הכנונא בסיס לדבר האסור לבד אמנם הרשב"א כתב דגבי כנונא אם ינער יטנף הארץ ומשמע דנחלקו הרשב"א והרא"ש בשני תרוצי התוספות בדיבר הסמוך דלתירוץ הראשון דכלכלה צר הא בלאו הכי צריך ליטול בידיו וזה סברת הרא"ש ולכן הוצרך לתרץ גבי כנונא דלא יכל ליטול בידיו הא אם הי' יכול הי' צריך לעשות כן והרשב"א סבר כתירוץ השני שאין צריך ליטול בידיו:

תוס' ד"ה (הכי) [הכא] נמי. מרכבת המשנה ח"א פכ"ה דשבת הי"ו:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה