יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קכב:
כל הכלים כו'. עיין בית דוד על המשניות ומה שהשיגו שושנים לדוד. ועדיפא מינה הוה ליה להקשות בספר בית דוד דהא בע"כ הך מתניתין ר' שמעון היא דהא קתני מחט ליטול בהן את הקוץ דמוקמינן כרבי שמעון וכבר כתבו כן התוספות לעיל ס"פ במה מדליקין ובבעל המאור שם (דביאור) [נדצ"ל דביאר] יותר דבאמת אין חילוק כלל בין ר' יהודה לרבי שמעון לענין מוקצה בכלים שמלאכתן להיתר ובכלים שמלאכתן לאיסור אלא בחצוצרות דוקא פליני דלרבי יהודה הוה מוקצה ביותר ועיין ב"י ריש סימן ש"י וכנראה דכל זה אישתמיטתו להו להמחברים הנזכרים ועיין בש"ג שהבית בשם (מז"ה) [ר"ת: מורי זקני הרב] דאפילו כלי שמלאכתו לאיסור מותר מחמה לצל ונראה לי שהוא סובר באמת דר' שמעון מתיר לגמרי מוקצה ודלא כמו שכתבו התוספות לעיל:
מחט של יד ליטול בו את הקוץ. עיין סנהדרין פ"ד ד"ה מאן שמעת:
דלת של שידה תיבה (ומגדול) [ומגדל]. עיין מרכבת המשנה ח"א פרק יו"ד דשבת הי"ד:
קסבר יש בנין בכלים. קהלת יעקב ל"ב ע"ד:
רש"י גזירה שמא יתקע כו' וחייב משום מכה בפטיש. אבל הרמב"ם מפרש דחייב משום בונה וצריך לומר דגבי נוטלין לא שייך כלל שמא יתקע דהא אדרבה הוא רוצה ליטול את הדלת ואיך יתקע שהוא היפך כוונתו אבל במחזיר וודאי שייך שמא יתקע להיות לו חיזוק יותר ודבר פשוט הוא לא הוצרכתי לכתוב אלא לפי שבספר טל אורות חדש הקשה לקושיא למה לא גזרינן ליטול נמי שמא יתקע ומה שהשיג שם בספר הנ"ל על הב"ח דהקשה להר"פ שהביא הטור בסימן שי"ד דאס' להסיר צירים שאחורי הדל' אם כן למה נוטלין ולא גזרינן שישבר הצירים. וכתב הוא דהדבר פשוט דמיירי שאין לו (צירם) [צירים] ולהכי נוטלין אבל לא מחזירין גזירה שמא ישים צירים באמת שכן (פירוש) [פירש] הט"ז דברי הר"ף ותמהני באמת שלא השיג על הב"ח כדרכו אמנם נראה דסבירא ליה להב"ח דאם אין לו צירים ואינו מחובר כלל אם כן פשיטא דנוטלין ומאי אתא לאשמעינן הא ליכא איסורא כלל:
תוס' ד"ה לעולם. יצחק ירנן ס"ב ע"ד: