אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קכא:

דף קכא.

כל המזיקין נהרגין. עיין זבחים צ"ב ד"ה במלאכה:

פמוטות של בית רבי. עיין לעיל מ"ד ד"ה לדברי המתיר:

רש"י ד"ה לפי תומו [כו'] דדבר שאין מתכוון לרבי יהודה מדרבנן. מדברי הרשב"א בחידושיו נראה דלא היה לו הגרסא כן ברש"י שהרי משמע מדבריו דרש"י מוקי לה דוקא אליבא דרבי שמעון וכן מוכח מדברי הרב המגיד בפי"א שכתב ושלא כדברי רש"י כו' ונראה מדבריו שלא התירו אלא משום דבר שאינו מתכוון וכר"ש ואינו עיקר עד כאן לשונו והרי להדיא מדבריו ג"כ דרשי' מוקי לה כר"ש אעפ"י שיש נפקותא גדולה בין פירש"י דטעם ההיתר משום דבר שאין מתכוון ואפילו לר' יהודא שרי. ובין פירוש הרמב"ן והרשב"א והרב המגיד דאלו לפרושם משום מלאכה שאינה צריכה לגופה אפילו מתכוון להרגם שרי רק שמראה עצמו כאלו אינו מתכוון ולרשי' דוקא צריך שאין מתכוון כלל רק לפי תומו אבל עכ"פ לא היה להרב המגיד לכתוב דרשי' מוקי כר"ש אלא וודאי דלא הוה גריס כן אמנם הר"ן העתיק דברי רשי' כמו שהם לפנינו עיין קהלת יעקב ט"ו ע"ג. כפתור ופרח מ"ו ע"ב. יצחק ירנן ל"ד ע"ג:

תוספות ד"ה ברצין אחריו כו' ורבי יהושע בן לוי (דשרי) [צ"ל: כר"ש דשרי שאר] אפילו באין רצין אחריו. ולא ניחא להו למימר דר"ש שרי דוקא ברצין אחריו אם כן צריך לומר דרב הונא דאםר סבר כרבי יהודה אם כן למה אמר אין רוח חסידים נוחה ממנו אטו מאן דפסיק כרבי שמעון אין רוח חכמים נוחא הימנו אמנם השתא ניחא דפליגי אליבא דרבי שמעון גופיה דר' יהושע בן לוי סבר אפילו באין רצין שרי רבי שמעון ורב הונא סבר דוקא ברצין שרי רבי שמעון ולהכי שפיר קאמר אין רוח חסידים (נוחא) [נוחה] ממנו. ועיין מה שתירץ מהרש"א ותירוצו מגומגם דלא הועיל בתירוציה דאין הכרח לומר דפליגי אי הוה פיקוח נפש דילמא לכ"ע אפילו בדנין ליכא פיקוח נפש בין לר יהודא בין לר' שמעון וטעמא דרבי שמעון דשרי ברצין משום דהוה חשש הסכנה מותר מטעה דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה אבל באין רצין דליכא אפי' חשש סכנה אפילו ר' שמעון לא מתיר דהא השתא נמי צריך לומר דבאין רצין לא הוה פיקוח נפש ואפ"ה מתיר ר' יהושע בן לוי דאי סלקא דעתך דאיכא פיקוח נפש למה אסר רב הונא ואין לומר דפליגי בזה אי הוי פיקוח נפש או לא הא אין זה סברא לדעת מהרש"א. ועיין מרכבת המשנה ח"א פי"א דשבת הי"ד:

ועיין ברמב"ם פ"י שפסק כהך ברייתא דחמשה נהרגין ונדחק המגיד משנה כיון דמשמע מהגמרא דלר"י אסור צ"ל דרמב"ם סובר דפיקוח נפש הוא וזה דוחק גדול כיון דהגמרא לא תירץ כן ומה שתירץ הלחם משנה משום דהגמרא רצה לתרץ ברצין אחריו ודברי הכל קשה למה משמיע לן הגמרא חידוש בשאר מזיקין ברצין דשרי הוה לן לאשמעינן חידוש בהנך חמשה דאפילו באין רצין נהרגין אליבא דכ"ע שהוא יותר חידוש ולאפוקי מסברת המקשן. ולכן נראה לי כי המקשן הי' מפרש בע"כ דברי ר' יהושע בן לוי באין רצין אחריו דשרי וכרבי שמעון או דלא הוה מפליג כלל בין רצין ובין אין רצין וא"כ הברייתא הוי נמי מוקי בהכי והוי סבר דלרבי יהודא אין שום צד היתר בעולם להרוג מזיקין אם לא היכא דאיכא פיקוח נפש ולכן מקשה אי רבי יהודא האמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. אמנם (התירצן) [התרצן] השיב לו לא כן אלא אפילו בשאר מזיקין מותר ברצין אחריו אפי' לרבי יהודא והשתא בע"כ צריכין לניד מסברת המקשן דלרבי יהודא אסור דהא כיון דבשאר המזיקין מותר ברצין אחריו א"כ הני חמשה אסיק דרגא דהא הברייתא מחלק להדיא ובע"כ דמותרין אפילו באין רצין וברייתא אתיא אפי' כר' יהודא:

שוב ראיתי בפסקי מהר"ם ראקנאטי סימן קכ"ח שכתב בשם רבי אליעזר ממיץ לתרץ קושיות הגמרא שהביאו התו' לעיל בדף ג' דקשיא דשמואל אדשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר כר' יהודא ואיך קאמר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור חוץ מצידת נחש והרי ההיא דצידת נחש מוקמינן כרבי שמעון ריש פרק שמנה שרצים וכתב הוא דשמואל לית ליה האי תירוצא דשמנה שרצים אלא ר' יהוד' נמי מודה דכל צידה שאינו אלא להבריח ההיזק ממנו מודה רבי יהודה דפטור ולא מקרי צידה (ובוודאי דה"ה לענין הריגה כן הוא) ואפשר זו היא סברת הרמב"ם וסבר דסוגית הגמרא כאן כסוגיא דשמנה שרצים דלרבי יהודא אסור והוא פסק כשמואל דסבר דאפילו לרבי יהודא מותר כיון דאינו אלא להבריח ההיזק לא מקרי מלאכה כלל:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה