אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קכא.

דף קכ:

מן המנחה ולמעלה אין צריך לטבול. עיין לעיל קי"א ד"ה לא סלקא דעתך:

קטן שבא לכבות. לשון הר"ן. שער המלך ח"א כ"ח ע"ג:

לימא מסייע ליה גוי שבא לכבות. גופי הלכות ס"ב ע"ב:

תוס' ד"ה הכי גרסינן כו' לא דק דבשלהי יומא פריך כו'. נראה לי דרש"י סבר דהתם לפי הוה (אמונא) [אמינא] קודם שידע דחד רבי יוסי בר' יהודה הוא תירץ הא דצלי הא דלא צלי אבל לפי האמת דהך ר' יוסי בר' יהודה היא למה לן לדחוקי דמיירי בצלי אלא אמרינן דמיירי בלא צלי ורבי יוסי סבר כרב ובזה נמי מתורץ מה שהקשו התוספות בדיבור שאחר זה דוודאי דוחק הוא לאוקמיה דוקא בצלי כל כמה דלית לן הכרח לזה אלא שהתוספות סמכו על מה שכתבו בדיבור שאחר זה דתרווייהו ר' יוסי בר' יהודה ואם כן סברתם מוכרחת ועיין בתוספות (ישינים) [ישנים] דיומא שם תירצו כמו כאן אבל בתוספות שם (שידוע שהם ממהר"ם רויטנבורג) אינם הולכים בשיטתם דכאן כי כתבו דלמסקנא אין להקשות דרבנן דר' יוסי בן חלפתא אדרבנן דר' יוסי בר' יהודה ושמע מינה דס"ל לפי האמת דחד רבי יוסי בן חלפתא וחד רבי יוסי בר' יהודה:

תוס' ד"ה רבי יוסי ברבי יהודה כו' (ותנא קמא הוא רבי יוסי) [לפנינו בתוס': ותנא קמא דהכא הוא ר' יוסי דהתם]. דברים אלו מגומגמין ושפת יתר דיהי' תנא קמא רבי יוסי או תנא אחר ואפשר לאלומי לקושיתם היא דלא צריך לומר ד' תנאים אלא ג' תנאים ולפי תירוצם נמי ג' תנאים הם:

תוס' ד"ה אין אומרים לו כבה ואל תכבה [כו'] וכן מוכח בפרק הדר כו'. דבריהם תמוהים לי דמאי ראיה מהתם אדרבה ראיה לסתור דהא התירו אמירה לנכרי באיסור דרבנן וכן הביא זה לראיה דמותר הוא הרשב"א בחדושיו לגיטין והריטב"א שם והתוספות בגיטין דף ט' וב"ק הוצרכו לתרץ דלא יקשה מההיא דערובין דמילה שאני דהיא גופיה דחיא שבת אבל על כל פנים אין ראיה משם ומצאתי בהגהת מרדכי סוף שבת בתשובה הארוכה שהביא ראיה זו והוא מפרש דרך גגות חצירות וקרפיפות הביאו דאיסור קל הוא דטלטול אבל דרך כרמלית דרבנן היה אסור ע"ש בארוכה שהוכיח פירושן זה ועיין בספר בגדי ישע להרב של"ה. ואפשר שכוונת התוס' כאן לזה הפירוש וחולקים על סברת ר"י בגיטין וב"ק דיש חילוק בין מילה למצוה אחרת. ועיין באליה רבה שכתב שכל הפוסקי' חולקים על הגהות מרדכי ובטור א"ח סימן של"א משמע לכאורה כדברי הגהות מרדכי שכתב שמותר לומר לנכרי להביא דרך חצירות שלא עירבו ומבואות שלא שתפו ומשמע דרך כרמלית לא אבל בטור י"ד סימן רס"ו כתב להדיא דרך כרמלית. והקשה בספר אלי' רבה סימן ל"ז לסברת התו' בגיטין דיש חילוק בין מילה לשאר מצות מאי הקשה הגמרא מהזאה דפסח אמילה והניח בצריך עיון ולעניות דעתי לא קשה דהא טעם התו' דיש חילוק בין מילה לשאר מצות משום דמילה גופה דחיא שבת וא"כ כל המצות שדוחין שבת דינם כמו מילה ולא אתי התו' למעוטי אלא מצות שאין דוחין את השבת אבל פסח שדחי שבת הוי כמו מילה ושפיר הקשה הגמרא מהזאה דפסח אמילה ובזה נמי מתורץ מה שהקשה בפרי האדמה ח"א דף ל"ב בשם יד אהרן והי' מתוספות דר"ה גבי קידוש החודש דקידוש החודש גופיה נמי דחיא שבת ושוב בא לידי ספר יד אהרן עצמו ומצאתי לו שתירץ לקושיתו כמו שתירצתי:

תוס' ד"ה ש"מ. חקרי לב ק"ח קכ"ד:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה