יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קב:
ומלאכתו מתקיימת. פרי חדש במים חיים ב' ע"ג:
אחד נותן את האבן ואחד נותן את הטיט נותן הטיט חייב. והקשה הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סימן רל"ה מ"ש מהא דאמרינן בביצה ל"ד אחד נותן את האור ואחד נותן את הקדרה כולם חייבים ויהיב הרמב"ם בפ"ט טעמא שכולם צרכי בישול והכי נמי נימא שכולם עושים צרכי הבנין ע"ש שנדחק מאוד לתרץ ולא קשה מידי כי שם בגמרא מיירי בנותן האור תחלה אבל בנותן הקדרה תחלה לא מחייב והכא נמי מיירי דוקא בנותן האבן (תחילו) [תחילה] ולפיכך פטור אבל אם נותן טיט תחלה באמת הנותן את האבן גם כן חייב וכן הוא בירושלמי והביאו הרשב"א בחדושיו אמנם מדכתב הרמב"ם בנדבך העליון אפילו בנותן האבן על הטיט חייב שמע מיניה במיצעתא שניהם פטורים ולכן צריך לומר דהרמב"ם סבר דאין דרך בנין בכך כי אין מתקיים בלא טיט ולכן שניהם פטורין ועיין קרית מלך רב דף ל"ב ע"ד:
ולטעמך אימא סיפא. גופי הלכות מ' ע"א:
מסתת משום מאי מחייב כו' משום בונה. יראים מ"ב ע"ב. מרכבת המשנה ח"א פ"י דשבת הי' הי"ו:
עייל (שופינא) [צ"ל שופתא] בקופינא. יצחק ירנן נ"ג עיין לעיל ע"ד ד"ה חביתא:
תוס' ד"ה מכה בפטיש כו' א"נ לר"י. עיין תי"ט שתירץ דוודאי במשכן הוה מלאכות מכה בפטיש על דרך שכתבו התוספות מיהו התנא בהווה נקט שכן אצל בונה הוה מכה בפטיש על אופן שכתב רשי' ע"ש וכן נראה שהרי רש"י לעיל במשנה דאבות מלאכות פירש גופיה כפירוש התוספות כאן. אלא וודאי צריך לומר דשם העיקר מכל המלאכות פירש רש"י כמו שהיה במשכן אמנם כאן בודאי התנא ההוה והרגיל אצל מלאכת הבונה בא להשמעינן והר"ן הקשה לעיל על פירוש רש"י דזה דברי רשב"ג במשנתינו אבל רבנן לא סבירא להו וצריך לומר דבנוסחות הר"ן הו' בדברי רשב"ג שכן האומן מכה על הסדין בשעת גמר מלאכה אבל בנוסחא שלנו כתוב בשעת מלאכה ולא גמר ולא קשה מידי. אמנם ראיתי להתי"ט לעיל שכתב ולפירוש רשי' והרב ומה שכתבתי בשם התוס' פרק י"ב נמי ניחא ולא ידעתי כוונתו דלמה ניחא יותר לפירוש התוס' כאן מלפירוש רשי' דלעיל והלא פירוש התו' כאן הוא פירוש רשי' דלעיל:
תוס' ד"ה כל שהוא. למנצח לדוד י"ד ע"ג:
תוס' ד"ה ה"ג המצדד. מרכבת המשנה פ"י דשבת הי"ג:
תוס' ולטעמך כו' ול"ג ר' יוסי. אמנם מדברי רשי' נראה דגרסינן רבי יוסי ונראה מדבריו שכך היתה כוונת הגמרא בלטעמך אתה המקשן דמקשה לשמואל מברייתא ואינך יודע לחלוק בבנינים בין תתאי למיצעי או עילאי איך תבין דברי ר' יוסי שאמר אפילו מניח חייב ואיך אפשר זה שר' יוסי יחייב במניח לבד אלא וודאי צריך לחלק ולומר דיש חילוק בבנין א"כ לשמואל נמי ניחא ונאמר דג' בנינים הן:
הרמב"ם כתב בפרק יוד ד"ה מצדד את האבן חייב משום מכה בפטיש ודלא כתוספות ולקושיות התו' יש לומר (דאינה) [דאינו] בונה עוד רק השורה התחתונה ולכן חייב משום מכה בפטיש ורשי' שכתב דיש מקיימין כן בלא טיט אפשר שכוונתו נמי לזה שמקיימין כן שלא לבנות עליה עוד ואם כן אינו צריך לטיט:
תוס' ד"ה העושה נקב. למנצח לדוד י"ד ע"ד:
תוס' ד"ה האי מאן דעייל שופתא כו' ובריש סוגיא דפריך כו'. לקמן דף קמ"ו הביאו ראי' לשיטתם מקושיות המקשן וכוונתם כאן לפי מה שכתבו דמאי דמתרץ הגמרא במגדול של עץ כוונת המתרץ דמיירי במנעל קטיר במיתנא אלא שלא הוצרך לפרש דפשיטא שהוא כן דאל"כ אף שהוא של עץ הוא ועירובו לאו במקום אחד הם. והוקשה להם לפי זה מאי מקשה המקשה בתחילה הוא ועירובו במקום אחר כיון דהמקשן ג"כ הי' יודע דבשל ען מיירי דסתם מגדול של עץ הוא וכיון דידע זה מסתמא ידע נמי דקטיר במיתנא כשם שהתרצן לא פירש דמסתמא ידעי' ותירץ דאע"פי כן המקשן היה (סבר) [נדצ"ל סבור] שצריך לעשות סתיר' גמורה אמנם באמת זה דחוק מאוד דעיקר חסר מן התירוץ דמה שתירץ לו המתרץ גם המקשן הי' יודע ומה שלא היה יודע המקשן לא אמר לו התרצן כלום ולא הוה ליה לומר במגדול של עץ אלא דלא מיירי מסתירה גמורה. ועיין בספר חפץ ה'. לכן נראה לי כוונה אחרת בדברי התוספות כמו שאכתוב לקמן בפ' חביות:
תוס' ד"ה לול של תרנגולים כו' דלא חשיב להאי פתחא עשוי' להכניס ולהוציא. מיהו בנקב גדול שעשוי גם כן להוציא הבל אפשר דגם שמואל מודה דחייב משום בונה כדאמרינן לקמן דף קמ"ו רק הכא מיירי בנקב קטן שאין עשוי רק להכניס אויר אבל אינו גדול כל כך שיכול להוציא הבל ומשום הכי סבר שמואל שאינו חייב משום בונה. וכן נראה דעת הרמב"ם (שכתוב) [שכתב] בפרק יוד העושה נקב בלול של תרנגולים להכניס אויר חייב משום בונה ובריש פרק כ"ג כתב העושה נקב וכו' להכניס אויר ולהוציא הבל חייב משום מכה בפטיש ואלו לעיל לא כתב הרמב"ם להוציא רק להכניס ש"מ דיש חילוק אם נעשה גם להוציא או לא ועיין במגן אברהם סימן שי"ד ובתוספות שבת שם. ושוב מצאתי כן להפרי חדש במים חיים אלא שקשה לי דא"כ הך מימרא דרבה לקמן דף קמ"ו כשמואל אתי' והלא כל מילי דמר עביד כרב. ועיין מ"ש לקמן בפ' חביות דלרשי' בלא"ה מוכרח דרבה אליבא דשמואל אמרה דהא בכלים שהוא חביות לכ"ע לא מחייב משום בונה רק משום גמר מלאכה אם כן איך נגזור גבי כלים משום לול של תרנגולי' דהוה משום בנין ובנקב גבי כלים חייב רק משום גמר מלאכה אלא שמע מיניה דבלול של תרנגולים נמי משום גמר מלאכה הוא. ועיין קהלת יעקב י"ד ע"נ. ובספר טל אורות הישן:
תוס' ד"ה אבל. מרכבת המשנה פ"י דשבת הי"ג. למנצח לדוד ט"ו ע"ב: