אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ק:

דף ק.

אם היה רקק מים. מרכבת המשנה ח"א פי"ד דשבת הכ"ד:

אביי אמר איצטרך. למנצח לדוד י"ג ע"ג:

ספינה מוציאין ממנה זיז כלשהוא. מרכבת המשנה ח"א פט"ו דשבת הכ"א:

עושה מקום ד' וממלא. יש בזה ארבע שיטות לדעת רש"י צריך שיהי' החלל ד' שעל ידי אותו החלל שואבין וצריך גם כן מחיצות קטנות אבל המחיצות (אינו) [אין] צריכין שיהיו עשרה. ודעת התוס' ג"כ דהמחיצות אין צריכין שיהיה עשרה כמו גבי גזוזטרא במסכת עירובין. אמנם דעת ר"ה והרמב"ם ור"ת דלא צריך כאן מחיצות כלל דספינה קילא מגזוזטרא דלא אפשר אלא דלר"ת צריך שיהיה הדף רחב ארבע אמות שהוא כ"ד טפחים כדי שאם נעשה בתוכו חלל ארבע טפחים ישארו מכל צד יו"ד טפחים כדי שנאמר כוף וגוד וסברת ר"ת הביאו הרשב"א והרמ"ך כמו שהעתיק לשונו בכסף משנה אמנם ר"ה סובר דאפילו לא הוי כל הדף רק ארבע טפחים וחקק בו מעט שרי דגם בזה הקילו בספינה ונראה לפ"ז דה"ה אם חקק ד' ונשאר מעט מכל צד שרי:

ובדין הוא דאפילו זיז נמי לא תבעי. קהלת יעקב כ' ע"ג וע"ש על הסוגיא:

משפת מיא משחינן (להו). יראים מ"ו ע"ב:

שופכין דידיה היכי שדי. עיין מהרש"א וכוונתו לפי דמשמע דלרב חסדא ורבה קא מקשי ובא להכריח בזה סברת רב הונא ותירץ לו דגם לר"ח ורבה ניחא דכחו בכרמלית לא גזרו. אך יש להקשות מנ"ל הך סברא ולהכי קאמר ומנא תימרא שהוא כמו ולטעמך שהרי בע"כ אפילו רב הונא מודה להך סברא ומעתה אם נאמר דלר"ה הוה ניחא ליה למקשן דשפך ליה בלא זיז מטעם דכחו במקום פטור לא גזרו א"כ מאי מקש' לר"ח ולרבה ובע"כ צריך לומר דהמקשן הוי מחלק בין כחו במקום פטור לכחו בכרמלית אם כן איך בא לסתור סברא דאין חילוק בין מקום פטור לכרמלית לענין כחו מכח מנא תימרא והא ליתא דאיך מוכח זאת מהברייתא אלא שהמקשן לא נחית להך סברא כלל דאי שרי בכחו במקום פטור. גם בכרמלית שרי אלא דהמקשן היה (סבר) [נדצ"ל סבור] לרב הונא שופך דרך זיז דלא מאוס ומתרץ לו דבע"כ אפילו לרב הונא שופך על ידי כחו דהא ברייתא בלא זיז מיירי מדאסר מן הים לתוכו ואם כן איך מותר מתוכו לים אלא שמע מיני' דבכחו במקום פטור לא גזרו לרב הונא ואם כן ה"ה בכרמלית דאין לחלק בזה אף לסברת המקשן רק שהיה סובר דלרב הונא אפילו כחו במקום פטור לא שרי אבל כיון דמוכח מקום פטור ה"ה כרמלית זה כוונת מהרש"א ולא קשה מה שהשיג עליו בקקיון דיונה. אמנם כל עיקר של דברים הללו לא (נצריך) [נצרך] אלא לפי מה שפסק בש"ע סימן שנ"ה דעל ידי זיז כל שהוא לא שרי אלא דרך הנקב והיא סברת ה"ה אליבא דהרמב"ם. ואף על גב שהט"ז אינו מפרש כן דעת הרב המגיד כבר הושג בספר אלי' רבה שאי אפשר לפרש דברי הרב המגיד בענין אחר אמנם לפי דעת רוב הפוסקים דבזיז כל שהוא אין צריך שיהיה דרך הנקב בוודאי גם מעיקרא לא קשה מידי כיון דגם המילוי אין צריך שיהיה על ידי הזיז כי יכול למלאות במקום שירצה והזיז רק להכירא א"כ פשיטא דליכא להקשות לרב הונא שופכין היכי שדי כמו שממלא כמו שירצה ה"ה שופך למקום שירצה:

רש"י ד"ה הילוך הילוך כו' ואף על גב דחזי לאצנועי כומתא וסודרא. עיין ערובין סוף דף פ"ד וברש"י שם דמה שלא חזי לתשמיש רבים לכיתוף מיהו חזי לכומתא וסודרא ולהכי נקט רש"י כומתא וסודרא דוקא:

רש"י ד"ה אין מטלטלין. למנצח לדוד י"ג ע"ד:

רש"י ד"ה ספינה. למנצח לדוד י"ג ע"ד:

רש"י ד"ה דלהוי ליה היכרא. למנצח לדוד י"ג ע"ד:

תוס' ד"ה עושה מקום. זרע אמת בשו"ת סימן מ"ה:

תוס' ד"ה גמירי. למנצח לדוד י"ג ע"ד זרע יצחק:

תוס' ד"ה כחו. למנצח לדוד י"ג ע"ד:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה