יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עח:
קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין. פרי חדש במים חיים ב' ע"ג. סוטה י"ז ד"ה אינו כותב:
שתי אותיות של קשר מוכסין. נראה לי דעיקר הפלוגתא בין רבא לרב ששת הוא דרב ששת סבירא ליה דעיקר טעם החיוב בהוציא נייר חלק בשיעור זה הוא משום שראוי לכתוב קשר מוכסין אבל לא מפני שראוי לשאר ב' אותיות דשאר שתי אותיות לא הוה דבר חשוב אשר בשביל זה יהיה חייב. ומשום הכי תני במתניתן דוקא קשר מוכסין כלומר מפני שראוי לקשר מוכסין. (אף על גב דסברא ליה נמי כרבא דשתי אותיות דידן ובית אחיזה היינו קשר מוכסין דוודאי לא יחלוקו בשיעור שהוא מציאות דנוכל לראות) ורבא סבירא ליה דמה שאמר במתניתין קשר מוכסין היינו להשמיע לן השיעור אבל לא הטעם דבאמת חייב משום שראוי לכתוב שתי אותיות ונשאר בית אחיזה ולכן מקשה הגמרא דוקא לרבא. אבל לרב ששת לא קשה למה צריך נייר חלוק לכתוב שתי אותיות של קשר מוכסין אפילו בשתי אותיות דידן לחייב כיון שיש לו בית אחיזה דלרב ששת לא מחייב משום שתי אותיות דידן ולשתי אותיות של קשר מוכסין אינו ראוי והא דכתבו רשי' ותוספות דקשר מוכסין לא בעי בית אחיזה לרב ששת הוצרכו לומר כן כיון דרבא ורב ששת אינם חולקים בשיעור אם כן למה יהא חייב כיון דאין לו בית אחיזה אבל לרבא לא הוצרכו לזה כיון דחייב משום שתי אותיות ולא משום קשר מוכסין אע"ג שאינו יוכל לעשות ממנו קשר מוכסין חייב זה הי' סברת המקשן. אמנם כיון דאמר רק קשיא ולא אסקא בתיובתא ש"מ דרבא אינו חולק בזה על רב ששת וסבירא ליה גם כן דאינו חייב רק משום שראוי' לעשות קשר מוכסין הא כל שאינו ראוי' לקשר מוכסין פטור אפילו יש בו שתי אותיות דידן ובית אחיזה נמצא שפיר נקט הברייתא שתי אותיות ובית אחיזה מנייר חלוק דאם לא כן לא הוה חייב כיון שאינו ראוי לקשר מוכסין ורבא סבר דהא דנקט שתי אותיות דידן ובית אחיזה לשיעורא נקט שהוא כדי קשר מוכסין אבל לא משום טעמא דמשום שתי אותיות דידן אינו חייב:
המוציא נייר מחוק. יצחק ירנן ס"ג ע"א:
כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטין חייב. והקשה מהרשא לכולהי אמוראי לקמן חוץ מרב יוסף ברייתא דלא כמאן ובוודאי קושיא אלימתא היא ומה שתירץ על פי התוספתא הוא דחוק גדול כיון דעכ"פ נייר זה אינו ראוי לכלום מהיכי תיתי לחייב אף על גב דהוא שיעור של רוב בני אדם והנה ליש גורסים שהביאו רשי' אתי שפיר דברי התוספתא דיש לומר דמיירי בכתב שובר ובזה כולהי אמוראי מודים היכא דכתב שובר אינו אסור לשהות שטר פרוע (ולקמן הברייתא מיירי בדלא כתב שובר) וזו םברת הרב שפתי כהן בח"מ סימן ס"א סעיף י"א. אמנם הרי רשי' סתר סברא זו וכתב דאפילו בדכתב שובר אסור לשהות שטר פרוע. ויש לתמוה על הגאון שפתי כהן איך אישתמיטתיה ליה דברי רשי' הללו ועוד אפילו לסברת מהרש"א קשה דהרי מוכח להדיא דרשי' מוקי פלוגתייהו בשטר גדול שהרי כתב בד"ה הכא בכותבין שובר ואי אמרת כיון דראוי לצור על פי צלוחית הא בעי אהדוריה ללוה כו' ואי מיירי בשטר קטן דאינו ראוי לצור על פי צלוחיתו מאי מקשה רשי' וגם מדברי התוס' מוכח כן שהרי הקשו למ"ד במודה בשטר שכתבו פליגי הרי ראוי לצור על פי צלוחתו [צלוחיתו] אף לתנא קמא ומוכח מזה דבשטר גדול מיירי. ועוד שהרי לרב יוסף דאוקי פלוגתייהו באסור לשהות שטר פרוע אם כן לית לן טעמא לרבי יהודה לחיוביה אלא משום שראוי לצור על על פי צלוחיתו ובוודאי שאר אמוראי לא יחלוקו בסברא זו באופן דבין לרשי' ובין לתוספות קושיות מהרש"א במקומה עומדת וגם מכח הקושי' אחרונה שכתבתי נראה דהתלמוד אינו הולך על דרך התוספתא אמנם מדברי הרב המגיד פרק י"ח מהלכות שבת נראה דהוא ס"ל כן שהרי כתב שהרמב"ם פסק כהך ברייתא משום שהוא כתנא קמא דאידך ברייתא הרי להדיא מדבריו דס"ל דאם הוא כדי לכסות לכולי עלמא מחייב ור"י מחייב אפילו בפחות מכדי לצור על פי צלוחתו [צלוחיתו] ונראה מזה דס"ל דמיירי בדכתב שובר איברא שלא מצאתי כלל להרמב"ם בחבורו שכתב דאסור לשהות שטר פרוע והוא פלא בעיני רק בפ"ג מהלכות עדות משמע מדבריו דאסור לשהות שטר אמונה אף על פי שיש לדחות וצ"ע ועיין בשלטי הגבורים סביב הריף מה שכתב לדעת הרמב"ם ודבריו תמוהים:
ת"ר המוציא שטר חוב. מגילת ספר לאוין י"א ע"ד:
תוספות ד"ה רבב. זרע יצחק:
תוספות ד"ה ת"ק. זרע יצחק: