אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף עה:

דף עה.

צובע במאי ניחא ליה כו'. הקשה בספר אור יקרות למה צריך רב לומר במאי ניחא ליה אע"ג דלא ניחא ליה חייב דהא לפי מ"ש הרב המגיד בפ"א דשבת מאן דמחייב בדבר שאין מתכווין כ"ש שמחייב במלאכה שא"צ לגופה ורב ס"ל כר"י בדבר שאינו מתכווין א"כ מחייב במלאכה שאינה צריכא לגופא. ועיין בתוספות שבת סימן רע"ח ובסימן ש"כ. אמנם לפי מ"ש התוספות לעיל גבי זומר וצריך לעצים דאי אין צריך לעצים אפילו לרבי יהודה פטור פשיטא דל"ק כלל. ובפרט גבי חובל דמקלקל הוא ואי ליכא תיקון לא הוה אפילו מלאכה שא"צ לגופה:

והמולחו והמעבדו הסוגיא ורש"י ורמב"ם. זרע אמת בחידושים סי' ל':

אין עבוד באוכלין. שער המלך ח"א דף נ' ע"א ודף ע"ח ע"ב ארעא דרבנן מה"ב בעפרא דארעא סימן קמ"ב:

המגרר ראשי כלונסאות. מגילת ספר לאוין י"ד ע"א:

כל הכשר להצניעו. עיין משנה למלך פרק י"ד דאבלות הכ"א:

אין חייב אלא המצניעו. מגלת ספר לאוין י"ב ע"א:

לאפוקי עצי אשרה והקשה התי"ט לקמן עכ"פ לחייב למאן דמחייב במלאכה שא"צ לגופה כמו כזית מן המת וכעדשה מן השרץ וגם במשנה למלך סוף הלכות אבלות דקדק כן והוכיח מדברי הרב המגיד שכתוב דעל שום שיעור אינו חייב בעצי אשירה משמע אפי' כדי טומאה ועיין מה שתירץ בקול הרמ"ז והנה על הגמרא ל"ק מידי כי י"ל דמתניתין אזלא כמ"ד מלאכה שא"צ לגופה פטור ואע"ג דמוקמינן מתניתין דלא כר"ש מ"מ הא איכא תנאים אחרים דסברו מלאכה שא"צ לגופה פטור ובפרט ר' יוסי ב"פ במה מדליקין גבי כחס על הנר לתירוצא בתרא אמנם על הרמב"ם קשה דפסק מלאכה שא"צ לגופה חייב ופסק הך דינא דמתניתין ולכאור' יש לדקדק על התי"ט ועל קול הרמ"ז דלמה קשיא להו מעצי אשרה דהוה רק טומאה דרבנן ויש שיעור לטומאתו ולא קשיא להו מדם הנידה שהוא טומאה דאורייתא וטומאתו בכל שהוא כמ"ש הרמב"ם בהלכות אבות הטומאות והרמב"ם מיעט בהדיא דם הנידה וא"צ ללמוד מדיוקא של הרב המגיד:

ולענ"ד נראה כי המשנה בכאן אמר כל שכשר להצניע דהיינו חמין שמצניעים אותו ומצניעין כמוהו שיש בו השיעור שראוי' לחייב. אמנם כשיחסר אחד מזה דהיינו שהוא מן המין שאין מצניעין אותו או שהוא מן המין שמצניעין אבל אין בו כשיעור פטור דתרווייהו בעי במתני' (ועיין פני יהושע ושושנים לדוד) נמצא דאם הוא מן המין שאין מצניעין לא מהני בו שיעורא כלל ומזה ממועט דם הנדה ועצי אשירה שאין מצניעין אותם כלל. אמנם מה שהוא מן המין שמצניעין צריך שיעור ומת שלם הוא בוודאי מן המין שמצניעין שהוא בכלל כשר להצניעו וכן שרץ גדול מאכילין אותו לחתול. אמנם כזית מן המת וכעדשה מן השרץ אעפ"י שהם מן המין שמצניעין והוא בכלל כשר להצניע מ"מ אין בכלל מצניעין כמוהו מפני שחסר שיעור כי דוקא מת שלם או רובו מצניעין לצורך קבורה כמ"ש המ"ל. אבל כזית אין בו חיוב קבורה וכן כעדשה מן השרץ הוא פחות מכשיעור לחתול כמ"ש הרמ"ז אי לחתול שבעליו מאכילין אותו בכעדשה מש"ה לר"ש פטור אבל לר' יהודה חייב כי אעפ"י שהוא פחות מכשיעור מ"מ כיון שהוא בכלל כשר להצניעו ויש בו תיקון שלא יטמא הוי מלאכה שא"צ לגופה וחייב אבל דם הנדה ועצי אשירה כיון דאין בכלל כשר להצניע לא מהני מה שמתקן מפני הטומאה אפי' למ"ד מלאכה שא"צ לגופה חייב ור"י שמחייב בע"ז ס"ל כיון שמצוה לבערו משום ולא ידבק חשיב כשר להצניע וכפי מה שהבינו התי"ט ומ"ל דכזית מן המת וכעדשה מן השרץ בעצמו ראוי' הוא תמיה לי א"כ אפילו לר"ש יהי' חייב דהא כל שאותו דבר ראוי' לדבר מה מלאכה שצריכה לגופה מקרי:

רשי' ד"ה מכה בפטיש. קהלת יעקב ט"ו ע"א

תוס' ד"ה לאפוקי עצי אשירה. וקשה לרשב"א עיין בירושלמי שהביא המ"ל סוף הלכות אבל והביאו בעל המאור בפרק האורג בענין מלאכה שאינו צריכה לגופה וכתב כי חולק על תלמודא דידן וז"ל הירושלמי ר' חנינא בשם ר"א לע"ז איתאמרית רבי יוחנן אמר לאיסורי הנאה איתאמרית רב חסדא אמר לשיעורא אי תאמרית אית תנא תניי חייב חטאת אית תנא תנא כל שהוא מאן דאמר חייב חטאת מסייע ליה לרב חסדא מאן דאמר כל שהוא מסייע לר' אליעזר ולרבי יוחנן ופירושא דירושלמי נ"ל כי ר"א ורבי יוחנן גרסו במתניתן כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו חייב בכל שהוא ומפרש ר"א שהוא ע"ז מפני שמצוה לבערו משום לא ידבק וכר' יהודה אבל איסורי הנאה אין חייב כלל כיון שאינו מצוה לבערו הוה מלאכה שא"צ לגופה או אפילו יהי' מצוה מ"מ צריך שיעור. אבל ר' יוחנן סבר דגם לאיסור הנאה איתמר שיעורא בכל שהוא אי משום דסבר מלאכה שא"צ לגופה חייב אי משום דמצוה בכל שהוא ורב חסדא סבר כתלמודא דידן וגריס חייב חטאת וקסבר דמשנה איירי לענין שיעור שצריך. וא"כ ממילא ממועט ע"ז דאי ס"ד על ע"ז חייב א"כ לא בעי שיעור דהכלל נע"ז או דלא חייב כלל בשום שיעור או דחייב בכל שהוא. וא"כ מתורץ קושיות התוספות דמ"ד דם הנדה [ לוח הטעות: (סבר כר"ש) ר"ש] עצי אשירה דאי ס"ד סבר כרבני יהודה. א"כ היה חייב בכל שהוא ומתניתין בעי שיעור וש"מ דע"ז לא הוי בכלל כשר להצניעו. אמנם למ"ד עצי אשירה אבל דם הנידה חייב אע"פ שלא גריס כל שהוא כי דם הנדה בוודאי אין שיעורא בכל שהוא דבעי שיעורא דראוי לחתול זה נ"ל נכון. אעפ"י שיש עוד כמה דברים ששיעורן כל שהוא לקמן בהזורק. מ"מ אין חידוש וליכא בי' מחלוקת. אבל בע"ז איכא מחלוקת אלו הוה סבר תנא דידן כר' יהודה הוה לן לאשמעינן וליתני בכל שהוא. וכמו שסובר ר"א בירושלמי. וראיתי בספר קרבן העדה סוף המצניע שכתב דלר"י דמחייב בעצי אשרה ה"ה דמחייב בדם הנידה דאחשב' שלא תטמא ודבריו לא נ"ל דבשלמא עצי אשרה רחמנא אחשבי' משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (לר"י) והוה אפילו מלאכה שצריכה לגופה כמו מקק ספרים ומטפחותיהן שאליבא דכ"ע חייב בכל שהוא וה"ה בע"ז אבל דם הנידה אפילו אם נאמר דאחשביה עכ"פ הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה ואין לו דמיון כלל לע"ז:

תוס' ד"ה הא דלא כר"ש כו' דא"כ כולהו הוה מצי למימר בכל שהוא כו' כוונתם שבאו להוכיח שמה שאמר ר' שמעון ולא נאמרו כל השיעורן הללו אלא למצניעיהן היינו לומר שסתם בני אדם חייבים בשיעורים הללו אע"פ שלא הצניעו כיון שדרך הוא להצניעו בשיעור הלז (חוץ מעשיר שאינו חייב בשיעורים הללו) דאי ס"ד דסתם בני אדם אין חייבין בשיעורן הללו אלא א"ל הצניעו אותם לצורך הדברים הנזכרים במשנה א"כ למה נקט ר"ש ולא נאמרו כל השיעורים הללו ש"מ דאלו השיעורים קבלה היה ולזה בא לתרץ ר"ש דמיירי במצניע וא"כ הוא לא תירץ כלום דהא במשנה נזכר מים כדי לשוף בהן את הקילור והוא לרפואה ומוכח לקמן ברש"י דף ע"ט דיין וחלב טובים נמי לשיפות קילור ואם שיעורא דמים דמתניתין מיירי שהצניעו בפירוש לצורך שיפת קילור קשה א"כ ה"ה יין וחלב נמי אם הצניע לשיפת קילור חייב ולמה נקט גני יין וחלב שיעורא אחרינא אלא וודאי דר"ש מיירי אפילו בלא הצניעו בפירש רק מה שדרך בני אדם להצניעו חייב ואין דרך בני אדם להצניע יין וחלב לשיפת קילור שהרי אפשר במים ולפיכך בעי שיעורא אחרינא למה שדרך בני אדם להצניע הא אלו הצניע הוא עצמו יין וחלב לקילור באמת חייב הוא בכל שהוא ומהר"ם לובלין נדחק בזה ועכ"פ נראה מדברי התוספות הללו דמצניע אינו חייב אלא כשהצניע בפירש לדבר מה אבל הצניע סתם לא נקרא מצניע דאי במצניע סתם נמי דינא דמצניע יש לו א"כ למה כתבו התוספות כולהי הוה מצי למימר בכל שהוא עדיפא הוא להו להקשות דהא חייב בכל שהוא גבי יין וחלב אם הצניעו אלא וודאי דלא נקרא מצניע אלא הצנעה בפירוש ולכן לא קשיא להו אלא דהוה מצי למימר שיעורא דקילור גבי יין וחלב אם הצניעו בפירוש אבל וודאי אם הצניעו לכוס של ברכה אינו חייב על היין רק ברביעית וכן באחרים לפי שיעורם. ועיין במשנה למלך פי"ח מהלכות שבת. ועיין קהלת יעקב כ"ו ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה