יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עד.
היינו זורה היינו בורר כו' כל מידי כו' אע"ג דאיכא דדמיא ליה חשיב. מגילת ספר לאוין ח' ע"ב. שער המלך ח"א ע"ח ע"א. קהלת יעקב י"א ע"ב:
ת"ר היה לפניו מיני אוכלים. מרכבת המשנה ח"א פ"ח דשבת הי"ב על הסוגיא:
אלא אמר רב יוסף בורר ואוכל. מכריע כ"ג מגילת ספר לאוין ט'. ע"ד. מהרי"ט צהלון סימן ר"ג על כל הסוגיא. ברכי יוסף ק"ח. קרית מלך בח"א דף ל' בארוכה ולשון התוספות שם:
ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת קהלת יעקב י"א ע"ד:
רשי' ד"ה שכן עני. עיין מהרש"א שהקשה למה נקט רש"י סידורא דפת וכתב דדוחק לפר-ש דקשיא ליה מרקד לא ליתני יע"ש ולא הבנתי דאיך תירץ רש"י קישי' זו בדבריו ונ"ל דכוונת רש"י לבאר משום דלכאורה יש לפרש בגמרא דלהכי לא נקט כותש כיון דליתא בפת דעני ולהכי כיון דלא שייך בכל דבר לא חשיב ליה אע"ג דהוה במשכן ולפ"ז קשה אזורה ובורר ומרקד דבוודאי לא שייך בכל דבר דיש דברים דסגי בזורה לבד או בברירה לבד או במרקד לבד לזה כתב רש"י דכוונת הגמרא דלהכי לא חשוב כותש משום דלא שייכא בכל פת ותנא סידורא דפת נקט אבל אי הוה שייך בפת הוה תני ליה אע"ג דלא שייך בכל דבר ולהכי תני זורה ובורר ומרקד כיון דעכ"פ שייכי בפת:
רש"י וכי מותר לאפות. מגילת ספר לאוין ט"ו ע"ב חקרי לב ק"ד:
רש"י ד"ה מידי קנון ותמחי קתני במשנה פירש רש"י הזורה ברחת לרוח הבורר פסולת בידיו המרקר בנפה ופשוט הוא דרש"י בא לפרש החילוק בין שלשתן כי זה ברחת וזה ביד וזה בנפה ואעפ"כ מקשה הגמרא שפיר היינו זורה היינו בורר היינו מרקד אע"פ שאופן המלאכה אינו שוה מ"מ תכלית הפעולה שוה ואחד הוא להפריש האוכל מתוך הפסולת אלא דלפ"ז קשה איך אמר רב יוסף בורר ואוכל ביד. דהא בוודאי מלאכות הברירה ביד היא ולא בנפה וכברה דאלו בנפה וכברה מרקד הוא ואי אתרו ביה משום בורר לא מחייב ונ"ל דרש"י מפרש דזה באמת כוונת המקשין מידי קנון ותמחוי קתני הא פירושו של בורר ביד הוא וא"כ הא דקתני ולא יברור ע"כ ביד הוא וזה שכתב רש"י וה"ה דהוה מצי למפרך מידי נפה וכברה קתני כלומר הא דמוקמית הך אם בירר חייב חטאת בנפה וכברה דהא ברירה ביד והוה ליה למימר ואם ריקד חייב ובזה מתורץ מה שהקשה התוספות דלרב המנונא נמי קשה מידי אוכל מתוך פסולת קתני כי דוקא מידי קנון ותמחוי קתני קשי' לי' דאין זה ברור אלא ריקוד כמ"ש אבל אוכל מתוך פסולת ל"ק כלל דהכל נקרא בורר ולפי האמת הברייתא נמי מיירי ביד דוקא כמו שאפרש בסמוך:
רש"י ד"ה והתניא חייב הנה התוספות הקשה לרש"י דלפי פירושו יהי' מותר בנפה וכברה לאלתר וי"ל דהרשב"א והביאו הר"ן וב"י סימן שכ"א כתב כמו דבורר מותר לאלתר כן טוחן מותר לאלתר ויש לדקדק לפ"ז א"כ יהי' בנפה וכברה דהוא מרקד ג"כ שרי לאלתר ואפשר דזה ג"כ דעת רש"י דוודאי מותר מן הדין דחיוב חטאת אין כאן רק דמדרבנן אסור דדמיא לעובדא דחול והנה רב אשי דפטר וודאי מיירי בלאכול לאלתר לפי האמת אלא שהמקשה הי' סבר דרב אשי מיירי ביד וא"כ בע"כ לא מיירי לאלתר דא"כ אף לכתחילה מותר כמ"ש רש"י אלא וודאי מיירי במניח וא"כ במניח הא תניא חייב בברייתא דלעיל אפי' ביד דביד מיירי כמ"ש ועל זה השיב לו התרצן לא כמו שאתה סבור דרב אשי מיירי במניח אלא רב אשי מיירי לאלתר והא דקשיא לך א"כ מותר לכתחילה הוה כמו שאמר רישא דברייתא ולמה אמר רב אשי פטור אבל אסור ל"ק הא דשרי לכתחילה לאלתר בברייתא מיירי בקנון ותמחוי ובאמת הוה ליה להגמרא למימר ביד דהא הברייתא מיירי ביד אלא דהגמרא רצה לאשמעינן דאפילו בקנון ותמחוי מותר לכתחילה כיון דבנפה וכברה לא אסור רק משום עובדא דחול בקנון ותמחוי לא שייך. והא בנפה וכברה לא על הברייתא קאמר אלא על רב אשי קאמר דאמר אסור לכתחילה מיירי בנפה וכברה דאפילו לאלתר אסור מדרבנן כמ"ש וא"כ גם רש"י מודה דבנפה וכברה לכתחילה אסור אף לאלתר והא דקאמר רב אשי ואם בירר אע"ג דמיירי בנפה וכברה משום דכיון דשני מיני אוכלין הם לא שייך ריקוד דדוקא היכא שיש פסולת שייך לשון ריקוד אבל בשני מינין אוכלין אף בכלי שייך לשון בורר ולכן רש"י בברייתא לא גריס שני מיני אוכלין כמו שגורסים התוספות דא"כ לא הוה מקשה הגמרא מידי מידי קנון ותמחוי קתני לפי מה שפרשתי דעתו של רש"י:
תוספות ד"ה אע"ג. קהלת יעקב ט' ע"ג:
תוספות ד"ה מתקיף לה. חק נתן ר"צ ע"א:
תוספות ד"ה בורר כו' וקשה לרשב"א ע"ש בביצה ושם תירצו קושיתם ועיין מה שכתבתי שם טעמא למה הניחו כאן בקושיא. ועיין בספר טל אורות מה שמתרץ. ועיין מלך שלם חלק ב' ח' ע"ד: