יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עג:
זומר חייב משום נוטע. קרית מלך רב ח"א כ"ט ע"א:
זומר וצריך לעצים. צרור החיים ל"ו:
האי מאן דקטיל אספסתא דקניב סילקא מגילת ספר לאוון ח'. ועיין לקמן קי"ד ד"ה לקניבת ירק:
רב אשי אמר אין דרך תלישה בכך. תבואת שור קי"א: ועיין מה שציינתי סוכה ל"ז גבי אתרוג במחובר:
האי מאן דכניף מילחא. מגילת ספר לאוין ט' ע"א:
אין עימור אלא בגדולי קרקע. עיין ביצה ל"א ד"ה מן הקרפף:
רש"י בא"י קשה הוא ואינו יוכל לכסות בלא חרישה לפי מה שמוכח במכות כ"א דמחפה בשבת חייב נמי משום זורע אפשר נמי דהכא חייב שתים משום חורש ומשום זורע וכ"כ בעץ חיים למשניות בהקדמתו אמנם י"ל דהתם במחפה ממש איירי אבל לחרוש כדי לחפות לא שמענו ומה שכתב רש"י ואשמעינן דהא נמי חרישה היא אבל וודאי דעל חרישה ראשונה שקודם הזריעה נמי חייב אע"פ שאין הכרח לפרש כן בדברי רש"י כי י"ל דכוונתו דחרישה אחר הזריעה נמי חרישה אבל חרישה ראשונה לא כלום ועיין בהון עשיר ושושנים לדוד:
רש"י בד"ה כולן מלאכה אחת כו' אבל זומר תולדה. עיין שו"ת ר' בצלאל אשכנזי סוף סימן מ"א הכרח רש"י שתולדה הוא ודבריו דחוקים והרמב"ם כתב דאב הוא ונ"ל כי רש"י סובר כי לענין אבות לא די שיהי' תכלית ענינם אחד אלא שגם מעשיהם יהי' על אופן אחד והנה נוטע וזורע ןזומר אף שתכליתם אחד כדי שיצמח מ"מ אין מעשיהם דומין זו לזו כי במלאכת הזורע ונוטע הוא עושה דבר בארץ או באילן וכן במבריך או מרכיב אבל זומר אין מוסיף דבר אלא אדרבה מסלק דבר להכי הוי תולדה וחזינן לרש"י שהולך אחר דמיון המעשים כמ"ש בד"ה משום מעמר שאף הוא מאסף:
תוס' ד"ה משום זורע. עיין מהרש"א מה שתירץ על קושיתו דנימא דלהכי קרי אבות דאי התרו בתולדות משום אבות דהא גם באבות הדין כן דאבות הדומות זו לזו חייב אם התרו באחד משום השני וקשה לי דא"כ איך אמר התם בגמרא לרבנן דמש"ה קרי אבות דאלו עביד אב ותולדה דידה לא מחייב אלא חדא הלא גם באבות הדומות זה לזה דינא הכי דאי עביד כמה אבות שהם מעין אב אחד לא מחייב אלא חדא וודאי לולא דברי מהרש"א ל"ק על הגמרא שם כי י"ל הגמרא שם לא נחית אלא בחילוקים שיש בין אבות הנזכרים במשנותינו לתולדה אף כי ליכא חילוק בין אלו התולדת לשאר אבות כי על השם ל"ק דאלו נקראים אבות כיון שקרובים והם מעין שאר אבות (אע"פ שיש בהם גם דבר שישנו בתולדה) ותולדת נקראים אותן שהם רחוקים כמ"ש הרמב"ם בפ"ז מה"ש אבל לדעת מהרש"א שצריך שההפרש שבין תולדה לאב לא יהי' בין אב לאב קשה ושוב ראיתי בספר לב שלם הקשה קושיא זו על הגמרא ול"ק מידי כמ"ש אבל על המהרש"א קשה ועיין בזרע יצחק שכתב דדעת התוספות דהנך כולם תולדת הן וכן נראה דוודאי דעת התוספות וכמו שהוא דעת הרמ"כ שהביא הכ"מ בפ"ז דשבת דליכא שום אב אלא השנוים במשנה [לוח הטעות: וא"כ תירץ מהרש"א ממילא נסתר] אבל קשה א"כ מאי הוכיחו מב"ק דלימה דלהכי קרי תולדת דצריך להתרות משום אב דא"כ נוטע יהי' אב דבוודאי בו א"צ להתרות משום זורע רק משום נוטע אע"פ שאינו אב. וכ"כ תוספות שאנץ שם בב"ק כמו שכתב הש"מ ואפשר דלתוספות דידן דחיקא להו תירץ זה דדילמא אין ה"נ דהוה אב לר"א ואי משום דלא אשכחן אין זו ראי' אבל עכ"פ לפי אמת מודה דלא הוה אב וכ"כ הערוך בערך זמר דנוטע תולדה הוה ולקושיות מהרש"א י"ל דודאי אי בתולדה צריך להתרות דוקא משום אב שפיר קשה דילמא דלהכי קרי זה אב וזה תולדה כיון דשם התולדה בפני עצמה אינה כלום ואם התרו בו משום תולדה פטור רק משום אב דוקא מחייב אבל אי גם התולדה מחייב אי אתרו בה משום שמה אע"ג דאב לא מחייב אי אתרו בה משום תולדה שפיר ראוי' לקרות לתולדה אב כיון דעל שמה לבד חייב ואי משום דעל אב לא מחייבי אי אתרו בה משום תולדה אין זו מעלה ורק קולא כמ"ש הש"מ בשם תוספות הרא"ש שס בב"ק. עיין מרכבת המשנה ח"א פ"ו דשבת ה"ב ועיין חזון עובדיה קכ"ז ע"ד:
[לוח הטעות: תוס' ד"ה זומר וצריך לעצים. עיין חולין ח' ושם נראה כמ"ש מהרש"ל בסנהדרין ומהרש"א השיג עליו וע"ש:]
תוס' ד"ה וצריך לעצים. עיין במהר"ם לובלין ולא הבנתי דבריו דלפי מה שכתוב מה דמיון לזומר וא"צ לעצים לקורע ומוחק דממ"נ במאי מיירי אי תופר וכותב ג"כ פשיטא דחייב שתים דאי רק קורע ומוחק ואינו תופר וכותב מהיכא תיתא לחייב שתים דהא מחוסר מלאכות התפירה ומלאכות הכתיבה אמנם בזומר אע"ג שאינו צריך לעצים הרי עכ"פ המלאכה נעשית ג"כ שקוצר ונוטע כאחד אמנם כונתם מבוארת שכתבו אע"פ דמלאכה שאינה צריך לגופה חייב אי אין צורך לעצים פטור אע"פ שנעשות מלאכות הקצירה כיון שאין צורך לו במה שקוצר הוה מקלקל והביא ראי' מקורע ע"מ לתפור דהא קריעה וודאי מלאכה היא וכן מחיקה ואעפ"כ פטור אי לא עביד ע"מ לתפור וכן במחיקה וש"מ כיון שאין צורך לקריעה מחיקה הוה כמקלקל א"כ הכי נמי ועיין מרכבת המשנה ח"א ריש פ"א דשבת ועיין מה שאכתוב לקמן דף צ"ג גבי הנוטל צפרניו.
תוס' ד"ה מפרק. קהלת יעקב יוד ע"ג. יבמות קי"ד ד"ה וקסבר. סוכה י"א ד"ה וגדולו מן הארץ.