יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לה:
כוכב אחד יום שנים בין השמשות והקשה בפני יהושע כיון דקיי"ל עד צאת הכוכבים יממא בצאת הכוכבים לילה מן הפסוק ואנחנו עושים במלאכה כו' עד צאת הכוכבים ומיעוט רבים שנים יע"ש. ולענ"ד לא קשה דהא בע"כ צ"ל דצאת הכוכבים האמר בקרא לא בכוכבים גדולים קאמר שהרי נראים גם ביום אלא כוכבים קטנים קאמר וכבר התוספות לעיל בד"ה תרי תלתא כתבו שכל כוכבים שיראו משתשקע החמה עד ג' כוכבים קטנים יש להסתפק שהם גדולים או בינונים דהא כשם דאנו מסופקין כך בימי נחמיה הי' ספק להו בשיעור בין השמשות וכוונת הכתוב על וודאי לילה ובע"כ צ"ל כן דלמה קורא יום עד צאת הכוכבים והלא קודם לכן נמי ספיקא הוא ואע"פ שלשיטת ר"ת דשיעור בה"ש קצר אפשר לומר דכל שיעור בין השמשות נראי' כוכבים אלא שהם בינוני' מ"מ לדעת הגאונים דס"ל דשיעור בין השמשות ארוכה ומתחיל אחר שקיעת החמה מהאופק תרי תלתא או תלתא רבעא מיל בזמן הזה וודאי לא יראו כוכבים כלל כי אם גדולים הנראים ביום וא"כ למה קורא הכתוב יום אלא ש"מ דכונת הכתוב דוקא על וודאי לילה. ועיין במנחות כהן דף ט' ע"ד שנראה שהרגיש בקושית פני יהושיע ודרך בדרך אחר יע"ש ומה שנ"ל כתבתי:
העושה מלאכה בשני בין השמשות. עיין שו"ת מכתם לדוד חא"ח סימן י"ז:
שש תקיעות תוקעין בע"ש. עיין ערובין יו"ד ד"ה הפוחת וד"ה אין בין:
חזן הכנסת נוטל ומניח בראש גגו. גיטין ס' ד"ה שיפורו
רש"י ממה נפשך אי לילה הוא. עיין מה שכתב הרב המגיד פ"ה דשבת ה"ד בכוונת רש"י:
תוספות ד"ה הקשה הר' פורת כו'. עיין בשמים ראש סימן קכ"א שהביא קושיות הרב פורת ותירוצו משם חכמי לוניל ורצה להוכיח מזה דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו אף בה"ש דמוצאי שבת דאל"כ לימא הלכה כר' יוסי במוצאי שבת לענין שבות יע"ש ומלבד שהראיי' בעצמו זרה ומסופקני אם יצא מקולמס אחד מן הראשונים גם י"ל כי לא רצה לאמור נפקותא שיש בו פלוגתא והרי לרבנן גזרו על שבות בה"ש ואע"ג דבערובין דף ל"ב נראה דשמואל סבר כר' מדמוקי סתם מתניתין כוותיה דנתנו באילן מ"מ יש לומר רצה לומר נ"מ אליבא דכ"ע:
תוספות ד"ה ד"י הנשיא. מרכבת המשנה ח"א פ"ב דשבת הי"ט:
תוספות ד"ה והתניא כו' הקשה מהרש"א דאף לרש"י דשופר דבר שמלאכתו להיתר לוקמי הא דאין מטלטלין שופר מחמה לצל כר' נחמיא ודבריו תמוהים דהא לר' נחמיא אף לצורך גופו ומקומו אסור אם לא לתשמיש המיוחד לו בין לרבא בין לרבה כמ"ש רש"י בדף קכ"ד להדיא בד"ה אמר ליה רבא. ושוב מצאתי כן בחק נתן דף רי"ד ע"ב. וביתר הבז דף ס"ה: