יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לד:
ת"ר בין השמשות. על סוגיא דבין השמשות. עיין מנחת כהן חלק מבוא השמש שהעמיק הרחיב ובספר מוצל מאש חלק ב' אחר קונטרס מהר"א סימן א' קרית מלך רב ח"א י"ז ע"ג ולהלן ובסוף ספר שמן למאור קונטרס מהרב פר"ח והוא ממש קיצור דברי מנחת כהן. ובספר מקראי קודש. ועיין ראב"ן סימן ב' וסימן ויו. ספר יראים דף מ"ט. וגם אני בעניי הארכתי בקונטרס מיוחד על זה וצירפתי כל דברי האחרונים בזה לענין דינא:
משתשקע החמה. עיין זבחים נ"ו ד"ה מניין לדם פסחים ב' ד"ה והא קימ"ל:
זה נכנס וזה יוצא. עיין פסחים ב' ד"ה יכנס:
תלתא רבעי מיל. עיין פסחים צ"ד ד"ה ר' יהודא:
הרי תלתא מיל. עיין מנחות ך' ד"ה נפסל:
רש"י גזירה שמא יחתה בגחלים כו' דברי רשי' תמוהים לי דהא רשי' פסק לקמן בריש כירה דמותר להשהות ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה ורבה וודאי הכי ס"ל דאמר תרווייהו תנינהו לקמן ואע"ג דהכא בלהטמין מיירי הא לדעת ר"י בתוס' ר"פ במה טומנין שהי' והטמנה שוין הן ואי לדעת ר"ת שיש חילוק ביניהם כיון דלצורך מחר אף בבישלה כל צרכה אסור כיון דלצורך מחר הוא חיישינן שמא יתקרר ויחתה וא"כ למה צריך רשי' הטעם דגזרינן בשלה כל צרכה אטו לא בשלה כל צרכה תיפוק ליה דבלא גזירה אסור וצ"ל דגרסינן הכא רבה בה"א ולא רבא באלף וס"ל לרשי' כדעת ר"י דאין חילוק בין שהיי' להטמנה ומאן דמתיר בשהי' מתיר בהטמנה. ורבה דאסור בשהי' אסר בהטמנה וסברת ר"ת לא ס"ל לרשי'. ולכן הוצרך לומר הטעם בבשלה כל צרכה אטו לא בשלה והביא ראי' מסברת האמוראים דאסרי לקמן גבי שהי':
תוספות ד"ה ספק לטומאה. זרע יצחק לומבראזי: