יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לד.
שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו. מנחת בכורים:
ספק חשכה עיין ר"ה ט' ד"ה ור"ע:
אין מעשרין את הוודאי. מחזיק ברכה נ"ג. עירובין ל' ד"ה ולפרוש:
אבל מעשרין את הדמאי חולין ז' ד"ה ודילמא נתן. גיטין ל"א ד"ה במחשבה.
צריך לימרינהו בניחותא. מחזיק ברכה נ"ב ע"ג:
אני לא שמעתי וקיימתי מסברא. עיין ע"ז י"ט ד"ה אנא עבידתיה:
הא גופא קשיא. מחזיק ברכה נ"ב ע"ג וע"ד:
מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל. קרית מלך רב ח"א י"ז ע"ב:
רש"י אין מעשרין את הוודאי. מה"רי מטראני חי"ד סימן נ'. קהלת יעקב ל"ה ע"ג ל"ו ל"ז. יצחק ירנן ס"ג ע"ד:
רש"י ה"ג אמר רבא כו' כגון צמר ומוכין. רשי' אורחא דמילתא נקט שדרך להטמין בהם אבל אין דרך להטמין בכסות ופירות ולא צריך רשי' לחלק בין לחין ליבשין כיון דקי"ל דוקא לחין מחמת דבר אחר אבל מסתמא יבשין הן ובספר יצחק ירנן דף מ"ה ע"א נתקשה בדברי רשי' והדבר פשוט כמ"ש ועיין קהלות יעקב י"ז ע"א:
תוספות ד"ה ל"ק כו' וטעמא דמקילין בתחומין דלא בעי פת אע"ג דהקילו בעיקר העירוב שלא צריך פת משום דאין חשש בזה אם יערב בכל דבר דהא עכ"פ שביתתו היא ורק בע"ח החמירו מטעם דאמרי' בעירובין משום איבה אבל לענין זה שיהי' יוכל לערב ע"ת בה"ש אע"ג דלדבד מצוה הוא לא רצו להקל כיון דבה"ש ספק גמור ודילמא שבת הוא והוה כלא עירוב כלל לשיטת התו' ועיין בהגהות בשמים ראש סימן א'. ועיין יצחק ירנן דף ס"ד ע"א. לשון לימודים דף ס"ג ע"ג:
תוספות ד"ה שניהם ואע"ג דספק חשכה אין מערבין. והקשה בספר יצחק ירנן דמאי קושיא דהא דספק חשיכה אין מערבין כרבנן אתיא דס"ל גזרו על שבות בין השמשות ורבא פסק כר' דלא גזרו על השבות בין השמשות יע"ש ודבריו תמוהי' דע"כ לא הוצרך רשי' לומר דתנא דמתניתן סבר גזרו על השבות בה"ש אלא משום אין מעשרין את הוודאי דהדבר בעצמו הוא משום שבות ואי לא גזרו למה אין מעשרין אבל בעירובי תחומין אין הטעם דלא מערבין בין השמשות משום שבות אלא שהעירוב בעצמו אינו עירוב שהקניות השביתה צריך שיהי' מבעוד יום ואין חילוק בזה בין מ"ד גזרו על השבות ללא גזרו ועיין על התו' זרע יצחק לומבראזי לשון לימודים דף ס"ג ע"ב. שער המלך ח"ג ע"ג ע"א ע"ז ע"ד. קהלת יעקב ל"ה ע"ד. ועיין בהרב המגיד שתמה על הרשב"א דהקשה לשיטת רשי' והרמב"ם מהך דספק תרומה והרי אף לשיטתו דבערובי חצירות מיירי נמי קשה שהרי הוא פסק הך דינא דתרומה גבי עירובי חצירות נמי ובשער המלך נדחק לתרץ ואם כי אנכי ידעתי כי מאוד עמקו מחשבות הרב המגיד ז"ל כמו שכתבו האחרונים מ"מ אומר אני אחר המחילה רבה לא ידענא מאי קשי' ליה דהא דעת הרשב"א דאין מערבין עירובי תחומין בין השמשות אפילו בדיעבד משום דמקני הוא אבל עירובי חצירות כיון דמשום ערובי בתי הוא שפיר דמי וכן כתב להדיא בספר עבודת הקודש וא"כ שפיר הקשה הרשב"א לרשי' ז"ל דבשלמא אם נלמד הך מילתא דרבא בערובי חצירות מיירי שפיר יש לומר דלא הקפידו חכמים על אותו זמן אם הוא יום או הוא לילה כי כן הקילו חכמים לומר אפילו שיהי' וודאי לילה או וודאי יום שפיר דמי דהא על כל פנים עירבו הבתים. אבל בספק תרומה טמאה לא שייך זה אבל בעירובי תחומין דוודאי אליבא דכ"ע סוף היום או תחילת היום קונה עירוב וא"כ צריכין אנו להתיר מטעם ספיקא שנאמר לזה יום הוא ולזה לילה הוא כמו שאמר הגמרא להדיא מספיקא דרבנן ולקולא וע"ז שפיר הקשה הרשב"א דהא אי מטעם ספיקא בעי להתיר הוי דומיא דתרומה ובעי חזקה כנ"ל:
ולפי מה שכתבתי יש להשיב על הרב שער המלך בח"ג דף ע"ז שדייק מהא דכתב הרא"ש בשם רבינו יונה דאם הונח בין השמשות ונאכל בין השמשות לא הוי עירוב דכולי האי לא מקלינן ולמה לא אמר הטעם משום דהוי ספק ספיקא להחמיר אלא ש"מ דאף בס"ס להחמיר נמי שרי. ולפמ"ש לא מוכח מידי דהא לא נחתינן כלל בעירובי חצירות להתיר מטעם ספיקא דא"כ אפילו בחד ספק הי' אסור וכקושית הרב המגיד כמו דמצינו גבי תרומה ולפיכך שפיר הוצרך רבינו יונה לומר דכולי האי לא מקלינן אע"ג דהקילו חכמים בין השמשות אע"ג דליכא חזקה כי כן הקילו מעיקרא כיון דהטעם משום עירובי בתי א"כ נאמר להך יממא הוא ולאידך לילה אבל לומר בשעת הנחה יממא הוא ובשעת אכילה לילה זה לא מצינו לחכמים שהקילו כן בוודאי אם היינו מוצאים בפירוש שהקילו כן הוי ניחא לן ולא הוי קשה לן מידי אבל כיון שאין אנו מוצאים כן אין לנו לבדות סברא זו מלבינו כנ"ל בכוונת רבינו יונה: