יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לג.
מי רגלים לא. אבא שאול היא והקשה בבני חייא דף קפ"ה ע"ד בכריתות וי"ו גבי אין מכניסין מי רגלים במקדש מפני הכבוד קאמר הגמרא מסייע ליה לריב"ח דאמר קרא קודש היא כל מעשיה לא יהי' אלא בקדש וכתב רשי' מדלא מפיק ליה לברא בשעת שריית סממנים ויתנו בה מי רגלים מסייע ליה דכל מעשיה בקודש בעזרה וא"כ משמע דבחוץ יכולים ליתן מי רגלים וא"כ גבי שופר נמי אע"ג דכיון דלזכרון אתי כלפנים דמי מ"מ בשעה שנותן מי רגלים להחזיקו כחוץ הוא ולמאן דמפרש מי רגלים דהתם מעיין ששמו מי רגלים ניחא דהכא הוי מי רגלים ממש ע"ש ומ"ש דלמאן דמפרש התם מעיין הכא הוה מי רגלים ממש עיין בשירי כנסת הגדולה שכתב דלמאן דמפרש התם מי מעיין הכי נמי מים של אותו מעיין אסור דבית הכנסת הוה כמקדש מעט וא"כ גם לפ"ז תסוב קושיות הרב בני חייא. אמנם דברי הרב כנה"ג אין מוכרחין ועיין ברכי יוסף שם. ולעיקר הקושיא כבר הביא בכנה"ג שם ב' פירושים מפני הכבוד של התוקע או שלא יהי' המצות בזויות עליו כמ"ש הרמב"ם וא"כ ל"ק דהתם במקדש דוקא אסור הא בחוץ שרי דלא שייך מצות בזויות עליו כיון דהוא לתיקון המצוה כמו שאמר והלא מי רגלים יפין לה משמע שמי רגלים טובים יותר מדברים אחרים אבל הכא מי יימר דמי רגלים יפין יותר ממים או יין ולכן שפיר שייך מצות בזויות עליו:
אין מעכבין את התינוקת עיין שבת ג' ד"ה התירו לו לרדות ושם קי"ד ד"ה שהיא חכמה ששם הביאו ראי' מכאן דתקיעת שופר אסור מדרבנן ויש לתמוה על התוספות לעיל כ"ט ד"ה רדיית הפת שהביא ראי' דאסור מדרבנן ממסכ"ת חולין ולמה הרחיבו עדותם ולא הביאו ראי' מכאן כמו שהביאו במסכ"ת שבת:
הא נשים מעכבין. עיין לימודי ה' דף צ"ג ע"ג ודף ק"ט ע"ג:
בני ישראל סומכין. מכריע ע"ח מגילת ספר עשין כו'. מחזיק ברכה חא"ח ק"ב ק"ג לימודי ה' י"ט ע"ד וע"ש בדף ק'. ועיין מה שכתבתי ערובין צ"ו:
אמר ר"א אפילו בשבת מגילת ספר עשין כ"ו ע"ג בארוכה ויש לדקדק לר' לוי דאמר בריש פרקין דמדאורייתא אסור בשבת א"כ איך מתירין לתינוקת בשבת ותו דאף בי"ט כיון דהוה מלאכה דאורייתא בשבת גם בי"ט הוה מלאכה למי שלא נצטוה וא"כ למ"ד נשים סומכות רשות איך הותרו הנשים בי"ט וגם סמיכה לא הוי רק שבות ובאקפוי ידי מיהו לזה י"ל דר' לוי ס"ל כמ"ד סמיכה בכל כחו בעינן ואעפ"כ הותר אע"ג דהוה עבודה בקדושים דהוי איסורא דאורייתא. ועיין חגיגה דף ט"ז ומה שכתבתי שם ובפסחים פ"ח ובביצה פרק שני אך בקטנים גבי שבת קשה וצ"ל דר' לוי הוה מפרש דהך ברייתא מיירי בזמן שהתקיעות שופר דוחה שבת ולכן כיון שהגיע לחנוך עליה נמי מצוה רמיא ויכולין להתעסק עמו עד שילמוד אע"ג דאיסורא דאורייתא כי אין חילוק בינו לגדול כיון שמצוה הוא ואע"ג שלהתוספות ומפרשים אחרים יש להם גירסא אחרת ופירש אחר. אעפ"כ לדידהו עכ"פ יכולים לומר דר' לוי הוה סבר הכי כמ"ש ובלא"ה כיון דסברת רבי לוי נדחה היא ואינו עולה כלל לסברת הגמרא א"כ אין חשש אם גם מברייתא זו קשיא לר' לוי אמנם בירושלמי בריש פרקין נראה דמסקנתו כן הוא כר' לוי ולקושיות תלמוד' דידן במקדש היכא תוקעין תירץ בשם רשב"י מדכתיב באחד לחודש ונאמר והקרבתם במקום הקרבה תוקעין והנה וודאי זה אינו עולה כסוגיא דתלמודא דהא מוכח במשנה דאף ביבנה הי' תוקעים וגם בירושלים כל עיר שהיא רואה ושומעת הי' תוקעין אלא שר"ש בן יוחי תנא הוא ופליג וא"כ י"ל דחולק גם על הברייתא זו דמתעסקין עמהן אף בשבת. אבל וודאי קשה איך יחלוק רשב"י על ריב"ז שתיקן בכל מקום שיש בו ב"ד ואע"ג דרבי יהודה גבי יום הנף נמי חולק. מ"מ אפשר לומר התם דריש והתקין עכ"פ בעיקר התקנה אינו חולק אבל כאן צ"ל דחולק על עיקר התקנה. ולכן נראה וודאי דגם בירושלמי הוא אסמכתא בעלמא כמו הלימוד של בעשור לחדש שתעבירו שופר בכל ארציכם וכתב הרא"ם שהוא אסמכתא:
כאן בקטן שהגיע לחנוך. מחנה אפרים בחדושים כ"ו ע"ב. מרכבת המשנה ח"ב פ"ב דשופר ה"ז:
רש"י ד"ה הא נשים כו' וכי תקעי איכא בל תוסיף. והקשה מהרש"א דמאי בל תוסיף שייך כיון דאין מצוין על השופר והוה ליה לרשי' למימר משום איסור תקיעה ע"ש ועיין בסמ"ג בהלכות שופר שגם ר"ת השיג על רשי' בזה דלא שייך בל תוסיף אלא הטעם משום עבודה בקדשי' אמנם בעירובין צ"ו גבי מיכל בת שאול שהיתה מנחת תפלין גם שם כתב רשי' כן והתו' תירצו דבריו אף שכתבו שם שהוא דוחק והתימא ממהרש"א שהוא עצמו פירש שם דברי התו' ואיך בכאן אישתמיטתיה ליה גם בספר המכריע החזיק בדעת רשי' דכל שמכוונת למצוה איכא בל תוסיף בין לרבי יהודה בין לרבי יוסי. ועיין מה שכתבתי בעירובין וביד אהרן א"ח סימן תקפ"ט בהגהות ב"י. נחפה בכסף ק"פ ע"ג. ובזרע יצחק:
תוס' ד"ה הא רבי יהודה כו' ומוצא שם שמים לבטלה דאמרינן בפ"ק דתמורה מדכתיב את ה' אלקיך תירא וכתב מהרש"א דלאו מהאי קרא מייתינן התם אלא מדכתיב ליראה את השם הנכבד והנורא ואת ה' אלקיך מוקמינן ליה במקומות אחרים לרבות ת"ח ע"ש. ודברים אלו אחר המחילה רבה כשגגה היוצאת דאדרבא מבואר שם בגמרא דליראה הוא למקלל בשם כיון דמצינו ביה אזהרות לאו לא תקלל חרש אבל מוציא שם שמים לבטלה ליכא אזהרות לאו אלא אזהרות עשה דאת ה' אלקיך לפיכך אין לוקין ולא קאי עליה ליראה את השם וכן איתא בסנהדרין דף נ"ו דאזהרות פרוש השם הוא ה' אלקיך והוה אזהרות עשה וקרוב הדבר שט"ס נפל בדברי מהרש"א וכוונתו שלא נאמר כר"א דבגמרא שם אלא כפי המסקנא וקל לתקן לשון מהרש"א לפי זה. שוב מצאתי בברכי יוסף ח"מ דף צ"ט שהשיגו ועל דברי התו' עיין בחקרי לב דף ט'. זרע יעקב סימן ב'. נחפה בכסף ק"פ ע"ב ע"ג קפ"א מרכבת המשנה ח"ב פ"ג דציצית ה"ט:
תוס' ד"ה תניא משנה למלך פי"ז דאסורי מאכלות הכ"ז (דף פ"ה ע"ג) יד אהרן א"ח סימן תקפ"ח בהגהות ב"י יתר הב"ז מ"ג ע"ב. נחפה בכסף קפ"א ע"ד. חקרי לב קי"ט קל"ט: