יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לב:
תרועה שאין עמה כלום. ליקוטי הרמב"ן י"ט ע"ב:
בשלמ' זכרונות ושופרות איכא טובא כו' והקשה במגילת ספר עשין דף כ"ח לפי מה שכתב הסמ"ג דאף לרבנן משלים בנביא וכ"ש משלים בתורה א"כ למה לא מקשי בל"ז על רבנן ולע"ד לא קשיא חדא דלרבנן מנל"ן להקשות דלמא דוקא קאמרי ותו דאפשר דהסמ"ג לא קאמר כן לפי האמת דמפרשין לר' יוסי לאו דיעבד אלא מצוה לכתחילה להשלים בתורה וודאי אין סברא לעשות פלוגתא רחוקה כל כך ולומר דלר"י מצוה בתורה ולרבנן דוקא מצוה בנביאים אלא נאמר למעט המחלוקת דרבנן סברי בנביאים נמי ור"י סבר דוקא בתורה אבל לפי ה"א דר"י סבר דוקא דיעבד אם השלים בתורה יצא א"כ גם הסמ"ג מודה דלרבנן אפילו בדיעבד לא יצא בתורה לרבנן ולכן לא הי' יכול להקשות לרבנן אמנם השתא באמת הקושיא גם לרבנן כמו לר"י ועוד י"ל לרבנן ל"ק מידי כיון דאינהו אמרי בנביאים כמו בתורה א"כ כוונתם מה שיכול להשלים בתורה ישלי' ומה שלא יכול להשלים ישלים בנביאים אבל לר"י דאמר קפידא יש דוקא בתורה מקשה הלא במלכיות לא מצינו א"כ כמו דבמלכיות צריך להשלים בנביאים כן נאמר בתורה ואם נאמר דבר פלוגתא דר' יוסי הוא רבי יהודה דס"ל שמע ישראל לא הוי מלכות אפשר דרבנן נמי הכי קאמרי לפי הסמ"ג משלים בנביאים במקום שאינו יכול להשלים בתורה דהיינו במלכיות אבל במקום שיכול להשלים בתורה ישלים בתורה ור"י אומר בכולן ישלים בתורה דוקא בכולן כי אף במלכיות יכול להשלים בתורה ומה שהקשה עוד במגילת ספר א"כ מאי קאמר תניא נמי הכי הא לרבנן נמי ניחא י"ל כי לרבנן אין קפידא בנביאים או בתורה אבל מדקאמר ותיקין הי'
משלימין בתורה א"כ משמע דקפידא יש והיינו כר' יוסי:
העובר לפני התיב' כו' השני מתקי' מגילת ספר עשין כ"ה
מפני מה אין אומרי' שירה בר"ה וי"כ. ראב"ן ק"נ ע"ב:
מ"ט שופר עשה הוא כו'. עיין בר"ן שכתב דלרווחא דמילתא אמר י"ט עשה ול"ת דאפילו לא הוי אלא ל"ת גרידא לא דחי כיון דלא בעידנא. וכ"כ בפסקי הרשב"ץ ועיין שמע יעקב דף ע"ז שהקשה מהא דכתב הנ"י בב"מ בשם הר"ן גבי כהן בבית הקברות דלא בעי ממש בעידנא וא"כ דברי הר"ן סתרי אהדדי וכן הקשה ביצחק ירנן דף ע' ובאמת יש לחלק בנקל. ובשיבולי הלקט תירץ לקושיות הר"ן כיון דהוה עשה דרבים הוה דחי לעשה די"ט ולהכי צ"ל י"ט עשה ולא תעשה ועיין בטורי אבן שהקשה דא"כ למ"ד י"ט לא הוי אלא ל"ת א"כ למה לא דחי באמת הנך דברים שהוזכרו בשביל תקיעות שופר דרבים. וראיתי בספר מחזיק ברכה דף קי"ד שתירץ דבאמת בשיבולי לקט לא אמר אלא למאן דסבר די"ט עשה ול"ת אבל למאן דסבר די"ט לא הוה עשה ול"ת מודה השיבולי לקט דאף עשה דרבים בעי בעידנא. ואחר המחילה רבה לע"ד הקלושה זה דוחק לומר כן דכל כי האי כללא הוא כיון דמוכרחים אנו לחד אמורא לומר דלא סבר האי כללא דעשה דרבים דחי אף שלא בעידנא מנל"ן לאפויש במחלוקת ולומר דאידך מ"ד ס"ל הכי וא"ל דמהכרח הקושיא בגמרא דנקט עשה ול"ת הוצרך בשבולי הלקט לומר כן דקשה דמנלי"ה לתלמודא גופיה לחלק בין הנך אמוראי ולעשות פלוגתא חדשה מה שלא נזכר במקום אחר. ולעיקר קושיא של טורי אבן ל"ק כי הרב שבולי הלקט מרבוואתא קדמאי הוא (אף שתירץ זה לא אמרה ר"ת כמ"ש במחזיק ברכה). והתוספות בפסחים דף פ"ד כתבו דאף רבא סבר דיו"ט עשה ול"ת ואין מחלוקת בדבר. וכ"כ הרא"ם בספר יראים דף נ"ד דכ"ע ס"ל הכי ע"ש וא"כ בשבולי הלקט ס"ל כתוס' בפסחים ור"א ממיץ דאין חילוק בדבר דיו"ט עשה ול"ת ולא כמו שכתבו התוספות בביצה דרבא חולק ועיין בתוס' בשבת דף כ"ד. ובזה ניחא מה שדקדק עוד הרב מחזיק ברכה לשיטת הר"ן למה משני תלמודא י"ט עשה ול"ת ולא מתרץ דבעי בעידנא דהוי ככ"ע דמנל"ן דהר"ן סובר כשיטת התוספות בביצה ודילמא הר"ן סובר כשיטת התוספות בפסחים דכ"ע סובר די"ט עשה ול"ת וא"כ זה התירוץ ג"כ אליבא דכ"ע. אמנם דקדוק של הרב עולה להתוספות בביצה דסוברים דרבא סבר די"ט הוה רק ל"ת א"כ קשה בסוגיא דידן לרבא למה לא דחי ובע"כ צ"ל משום דלא הוה בעידנא וא"כ למה לא אמר תלמודא זה הטעם דלא הוה בעידנא דהוה לכ"ע ובע"כ צ"ל כתירוץ הרב מחזיק ברכה דדעת רבא נדחה היא וסוגיא דכולה תלמודא די"ט עשה ול"ת. ועיין בחוות יאיר סימן קי"ב דנעלם ממנו אחר המחילה דברי הר"ן וש"ל. ועיין מג"א סימן תמ"ו דכתב דדוקא בשופר דהוא להוציא אחרים ידי חובתן הוה עשה דרבים ולא בעי בעידנא. ועיין בתוספות פסחים דף פ"ה ד"ה כשהוא אומר שהקשו גבי שבירת עצם דלא הוה בעידנא ולדעת שבולי הלקט לא קשה מידי דפסח הוה עשה דרבים אמנם כפי מה שמפרש המגן אברהם שפיר מקשו התוספות. ועיין בספר צרור החיים דף ס"ט ע':