אור ברסלב

יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כז.

דף כו:

ותרי קלי מי משתמע. עיין סוטה ל"ט ד"ה עד שיכלה ומ"ש שם:

ואמאי ליפוק בתחלת תקיעה מקמיה דלערבב קלא. עיין לקוטי הרמב"ן ח' ע"ד:

איידי דחביבי יהיב דעתיה כתב הגהת אשרי אחד תוקע בשופר ואחד תוקע בחצוצר' יצא דתרי קלא מתרי גברא משתמע ותמה עליו מר"ן בסימן תקפ"ח דהא הגמרא קאמר טעמא משום דחביבי משמע דוקא היכא דחביבי ובשיירי כנסת הגדולה תמה על מר"ן דכוונת הגהת הרא"ש באמת הוא משום דחביב וע"ש ובאמת י"ל דמר"ן הבין מדכתב הגהות הרא"ש סתמא דתרי קלא מתרי גברא משתמע משמע בכל ענין אפילו היכא דלא חביב ולהגהת הרא"ש אפשר לומר כי התוספות בסוטה דף ל"ט כתבו בתחלה דשופר וחצוצרות אין משונין זה מזה להכי משתמע איידי דחביבי ומשמע דהיכא דהוה משונה אע"ג דחביבי לא מהני ועוד כתבו שם דבאמת קול שופר וקול חצוצרות משונה ולהכי בעי חביבא ומשמע היכא דלא הוה משונה לא בעי חביב ואפשר הגהת הרא"ש סבר כתירץ של התוספות דהיכא דלא הוה משונה לא בעי חביב ואמנם בזה סבר כתירץ הראשון דכל שופר וחצוצרות אין משוני' וכשתירץ תרי קלא מתרי גברא משתמע היינו לפי שאין משונה והרי סתמא אמר תרי קלא משתמע משמע בכל ענין משתמע אפילו היכא דלא הוה חביב וכדהקשה משנים קורין הי' יכול לתרץ שאני התם שהקולת משונים אבל הכא אין הקולת משונים אלא לשיטתו השיבו דסברת דקול שופר וחצוצרת משונים או דאין חילוק בין משונה לאין משונה הא לא דמי' אלא להאי כו' כיון דחביבא יהיב דעתיה אבל באמת לא צריכין לזה אלא בכל ענין אע"ג דלא חביב כיון דאין הקולות משונים משתמע. ועיין בלחם משנה וביום תרועה ובלשון לימודים דף ק"ח:

לפני המלך ה' הא דבעי' חצוצרת וקול שופר והקשה בספר הלכה למשה סוף הלכות גניבה דף נ"ח ע"ב בשם מהר"ח עשאל דהרי מוכח מהכא דכל מקום שנאמר לפני ה' הוא דוקא במקדש והרי הרמב"ם פסק בפי"א דמעשר שני דוידוי מעשר נוהג בין בפני בית בין שלא בפני הבית והראב"ד השיג עליו מדכתיב ואמרת לפני ה' אלמא אין נוהג אלא במקדש והכסף משנה כתב עליו דאין הכרח מדכתיב לפני ה' שיהי' דוקא במקדש והרי מהכא מוכח כן וכדעת הראב"ד ולכאורא קושיא אלימתא היא ומה שתירץ הרב הלכה למשה אינו מספיק ואפשר לומר דשאני התם דהרי כתב הרמב"ם אח"כ דמצוה להתודות במקדש שנאמר לפני ה' ואם התודה בכל מקום יצא הרי מבואר מדבריו דסבר דלפני ה' הוא למצוה ולא לעכב דאם אינו יכול להתודות לפני ה' והתודה בכל מקום יצא ומה"ט פסק הרמב"ם דאם אין מקדש אעפ"כ צריך להתודות וסברא הוא כיון דחובת הגוף הוא למה יהי' פטור ומסתברא למצוה אבל הכא בחצוצרת וקול שופר הריעו לפני המלך אם נאמר דהוא למצוה א"כ בשאר כל מקום אינו מצוה כלל וא"צ אפילו לכתחילה ואם נאמר דבבהמ"ק הוא לעכב ובשאר כל מקום למצוה מה"ת נאמר כן אפילו לעכב כיון דלא מצינו בתורה רק מצות שופר אלא וודאי צ"ל דבמקדש למצוה וחוץ למקדש כלל לא:

שופר שנסדק ודבקו כו'. עיין ליקוטי הרמב"ן י"ח ע"ד. רדב"ז דפוס וינצי' סימן תרמ"ט:

רש"י ד"ה ומשך בשניה. זרע יצחק:

תוכן העניינים

יד דוד על ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה