יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כו:
שופר של ר"ה של יעל פשוט. פני יהושע אנדאלי סימן ל"ז דף קמ"ד. לשון ערומים בלשונת הרמב"ם דף ד' ע"א וע"ב. מגילת ספר עשין כ"ז. ליקוטי הרמב"ן י"ז ע"ד:
ופיו מצופה זהב. עיין ביום תרועה שכתב דלא שייך אין קטיגור נעשה סניגור כיון דהוא שלא במקום הנחת פה מיהו אח"כ כתב דהרמב"ם השמיט הך דינא מה"ט ובמחזיק ברכה דף קי"ג השיג עליו דלמה פסק הרמב"ם כעולא ונראה לומר כיון דבאמת גם במדינה אין עיכוב בצפהו זהב שלא במקום הנחת פה ואין חילוק בין מקדש למדינה אלא שבמקדש נראה שהי' המנהג כן ובמדינה לא וכיון שהי' מנהג בעלמא שאין לו סמך השמיטו הרמב"ם:
אמר רבי לוי כו' לימא הלכתא. עיין בארוכה נחפה בכסף קפ"ג קפ"ד:
מצוה של ר"ה ויה"כ בכפופין. בית דוד א"ח ק"ב ק"ג:
רשי' של כל השנה תענית. באותו פרק הקשתי לא"א מ"ו זצ"ל ר"ל דאמר בתענית דלא כמאן שהרי לת"ק בתענית בעינן כפופים ור' יהודה לא גילה דעתו בזה ומשמע דאין חולק בזה בתענית על ת"ק וא"כ הוה ליה להגמרא להקשות על רבי לוי גם מתענית דאמר כמאן ותרצתי מאחר דרשי' לא גריס לקמן בתענית כמה דכייף אינש טפי מעלו וכמ"ש מהרש"א ורק הטעם בתענית כדי שיהי' היכר וכ"כ הר"ן א"כ מהאי טעמא לת"ק דאמר בר"ה פשוט אמר בתענית כפוף ור' יהודה לא הוצרך לפרש בתענית כיון דאמר בר"ה כפוף ממילא ידעינן תענית פשוטים וא"כ רבי לוי גם בתענית ס"ל כרבי יהודה והוטב בעיני אדמ"ו זצ"ל ואחר בואו לידי יום תרועה וראיתי לו שהקשה כן ומה שתירץ דמה שאמר ת"ק בכפופים היינו אף כפופים הוא דוחק גדול לומר כן ועייין להרמב"ן בליקוטיו שכתב דמה שנקט זכרים הוא לאו דוקא ודוקא על כפופים קפיד ת"ק הרי להדיא דקפיד על כפופים ושוב בא לידי יד אהרון וראיתי לו בסימן תקפ"ו רצה לתרץ כמו שתרצתי וסתר דהרי בע"כ לר' יהודה אי אפשר ליתן הכירא דהרי בר"ה תוקעין בכפופין וביה"כ בפשוטים א"כ ממ"נ תענית כאחד מהם וליכא הכירא ואחר המחילה מהא לא אריא דבוודאי עיקר הקפידא לחלק ולעשות היכר בין תענית לר"ה שהוא בכל שנה ושנה אבל בין תענית ליובלת שהוא רק פעם אחת ביובל לא בעינן הכירא ואפילו אם נאמר דר' יהודה לס"ל הכירא כיון דאי אפשר ויכול ליקח בתענית או כפופין או פשוטין עכ"פ כיון דת"ק ס"ל טעמא דהכירא כמ"ש רש"י והר"ן פסק ר"ל בזה כת"ק וכמו שפסק כמותו ביוה"כ אע"פ שבגוף הדבר אין דעת ת"ק כן עכ"פ בהא סברא להכירא פסק כמותו ושוב בא לידי נחפה בכסף וראיתי שכתב כן בדף קפ"ד ע"א:
תוס' ד"ה של יעל פשוט. עיין מה שכתבתי לעיל דף ט"ו בדברי התוספות ובספר בית דוד א"ח ק"ב ע"ד ק"ג ק"ד:
תוס' ד"ה רבי יהודה כו' אין לחוש אלא שיהי' שם שופר עליו והקשה מהרש"א דהא אמר טעמא לר' יהודה כמה דפשיט אינש טפי מעלי ולכאורא י"ל דהתוספו' הוצרכו לומר כן דוודאי הך טעמא דכל כמה דפשיט אינש טפי מעלי לא סגי מלהוציא מידי ג"ש ולכן כתבו התוספו' דבוודאי לא שייך בי"ה כמו בר"ה וא"כ ממילא לא בעי כפופים אלא שעדיין קשה יעשו כמו שירצו או כפופין או פשוטין הוצרך הגמרא לומר כמה דפשיט כלומר אחר דאפקיה מגז"ש א"כ כמה דפשיט עדיף ויותר נראה כמ"ש מהרש"א דלקמן לא גרסינן הכי נמי לא גרסינן וכן נראה מדברי רש"י שכתב ויובלת שהן לקריאת דרור ומשמע שאין מציין על הגמרא אלא מדעת עצמו כתב כן וגם נראה כי עיקר הנוסחא מר סבר כמה דכייף אינש טפי עדיף ומר סבר כמה דפשיט אינש טפי עדיף ותו לא כי המותר הכל נתוסף. ועיין מגילת ספר עשין כ"ד ע"ג: