אור ברסלב

יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יח.

דף יז:

וגזר דין דיחיד נמי תנאי היא. שנות חיים קי"ח:

יפה צעקה לאדם. פרשת דרכים:

בזבח ומנחה אינו מתכפר. שנות חיים נ"ב:

מנין לגזר דין של צבור. פרשת דרכים כ"ט ע"ב.

על ששה חדשים שלוחים יוצאים על אלול מפני ר"ה וכתב הרשב"ץ בח"ב סימן ר"ז כי יש מפרשים דלהכי נקט על ר"ה כדי שיהי' יודעין מתי ר"ה לפי החשבון שהי' ר"ח אלול אבל ר"ה גופיה לא הי' עושין אלא יום אחד דסמכו על רוב השנים וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה אבל יש מפרשים דלעולם הי' עושים ר"ה שני ימים ואעפ"כ הי' תועלת ביודעים קביעת אלול דאל"כ הי' צריכין לעשות ג' ימים ר"ה וכתב עוד הרשב"ץ שכהפירוש הראשון נראה בגמרא מדאמרינן לקמן והא קא מקלקלא ר"ה ואי הי' עושין ר"ה שני ימים לא הי' ר"ה מקולקל ע"ש גם מדברי רשי' נראה שמפרש כפירוש הרמב"ם בפירוש המשנה וכ"כ בלחם משנה וראיתי בספר חקרי לב הביא דברי הלחם משנה וכתב עליו שדברי תימא הם מכח הסוגיא דביצה שכתבו התוספות דמוכח שהי' עושין ב' ימים ויש לתמוה איך נעלם ממנו דברי הרמב"ם בפירוש המשנה ודברי הרשב"ץ שכתבו כן להדיא אכן וודאי פירוש זה תמוה כמ"ש התוספות דסוגיא דביצה מוכח בעליל דהי' עושים שני י"ט ר"ה ובערובין ס"פ בכל מערבין אהא דאמר ר' יהודה י"ט של ר"ה שהי' ירא שמא תתעבר פירש רשי' גופי' דבגולה קמיירי ואפשר לומר דרשי' הכא לא ס"ל כמו שפירש בערובין אלא כמ"ש הריטבא בשם י"מ דפליגי רבי יהודה ור' יוסי לאחר החורבן ובא"י אם באו עדים מן המנחה דהי' נוהגין קודש אבל בגולה לא הי' עושין אלא יום אחד ועוד אפשר דבזמן חכמי התלמוד בבבל לא הי' שלוחים יוצאים לבבל כדמשמע לכאורא מה דנקראו י"ט שני של גליות משמע דבגליות לא הי' יודעים והי' עושים תמיד שני ימים ובזמן ההוא שלא הי' שלוחים יוצאים והי' עושים כל י"ט ב' ימים עשו גם ר"ה ב' ימים ובהכי מיירי סוגיא דביצה אבל בזמן שהי' שלוחים יוצאים ולא היה עושים ע"פ הרוב שאר י"ט רק יום אחד (דהי' מקומות דמגיעים שלוחי ניסן ולא שלוחי תשרי והי' צריכין לעשות תמיד ב' ימים) אזי גם ר"ה לא היה עושים רק יום אחד וסוגיא דערובין יתפרש כמ"ש הריטב"א בשם י"מ וכמ"ש כן נ"ל על צד הדוחק.

בכסליו מפני החנוכה והקשה ביצחק ירנן דף קכ"ד בשם מהרח"א הא אמרינן בסנהדרין דף מ"א גבי אחד אומר בב' ואחד אומר בג' עדותן קיימת שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע דדוקא עד פלגא דירחא אבל מכאן ואלך ליכא למטעי והרי חנוכה לאחר פלגא דירחא והרי כ"ע ידעי ולדידי לא קשה דדוקוא כיון דשליחים יוצאים מש"ה לאחר פלגא דירחא כ"ע יודעים וקודם פלגא דירחא לפעמי' יודעים ע"י איש עובר אורח שמקדים לשלוחים וכמ"ש במקום אחר אבל אי לא היה שלוחים יוצאים אפילו לאחר פלגא דירחא לא היה יודעים בבירור דילמא לא יעבור איש ולא יגיד אלא שקשה לפ"ז דא"כ בחדש שלא הי' השלוחים יוצאים ואפילו לאחר פלגא דירחא לא הי' כמכחישין זה את זה והרי בגמרא סתמא קאמר ומשמע בכל חדשים ולכן נראה לומר דקודם פלגא דירחא רובא דאינשי טעי לכן עדותן קיימת אבל לאחר פלגא דירחא רובן אין טועין אבל מיעוט אכתי טועים ולכן הוצרכו להיות שלוחים יוצאים. ועיין באורים ותומים סימן ל' ס"ק י"ג שמדברי מהרש"א לא נראה כן ועי"ל דשם בסנהדרין מיירי דוקא במקום הועד ששם יודעים אבל במקומות אחרים אפשר לא ידעו מיהו לדידן דסמכינן אקביעות שלנו הוה כמקום הוועד ולכן כתבו הפוסקים סתמא ויע"ש מה שתירץ ביצחק ירנן ומה שהביא ראיה מסוגיא דעירובין גבי כבש הבא עם העומר אינו ראיה דבאמת הי' הגמרא יכול להקשות כן אלא דעדיפא מיניה קפריך דבוודאי איך שייך לומר שלא הי' יודע אם הוקבע ר"ח בזמנו והלא ב"ד הי' שם.

רשי' ויחיד אימת. זרע יצחק.

תוס' ד"ה רבא. בארות המים ט' ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה