יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יג:
האורז והדוחן והפרגין והשומשמין עיין לעיל יו"ד ד"ה שלשים:
פרכין פרכין. עיין ליקוטי הרמב"ן מרכבת המשנה ח"א פ"ה דתרומות הי"ז:
ר"ש סבר יש בילה ורבנן סברי כו' עיין על הסוגיא בעל המאור. וליקוטי הרמב"ן בארוכה:
יש בילה והקשה בטורי אבן דא"כ במנחות ל"א דאמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב טבל בחולין ואמר ר"ט צא וקח מן השוק ועשר עליו והשתא למה לי ליקח מן השוק יצבור גורנו לתוכו ויפריש עליו מניה וביה דהא ס"ל יש בילה ונמצא מפריש מן החיוב על החיוב ומן הפטור על הפטור ואפשר לומר דע"כ לא קאמר ר"ש שזורי יש בילה אלא כגון הכא דהוה תרי מינים אמנם אינם שוה בהא אמרינן יש בילה שיפריש מכל אחד שיעור הראוי לו אבל איסור שנתערב בהיתר כגון התם טבל שנתערב בחולין לא אמרינן הכי ואטו ר"ש שזורי חולק על כל הני משניות דתנן לענין תערובת והא וודאי אין סברא לומר כן ובמקו' אחר אי"ה נאריך בזה. ועיין בתוספות סוטה דף י"ח ד"ה חזר וחלקן ועוד נ"ל דאף ר"ש שזורי לא קאמר אלא היכא דאי אפשר בענין אחר סמכינן לומר יש בילה אבל היכא דיש לו פרנסה ממקום אחר לא סמכינן לכתחילה אבילה וצריך להפריש ממקום אחר והכי מוכח מדברי הר"ש פ"ג דחלה גבי זתי ניקוף שכתב דדוחק לאוקמי' כמ"ד יש בילה ומשמע למ"ד יש בילה ניחא דאם יש לו פרנסה צריך להפריש ממקום אחר. ועיין מהר"י מטראני ח"א סימן ח"י ובמשנה למלך סוף הלכות מעשר ובמרכבת המשנה פ"ה דתרומות: