יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יא.
ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים. משכנות יעקב קצ"ב ע"ד:
*
אלא* דקאי בחג. אמרי שפר למהראנ"ח:
כי מדלית ימי טומאה. עיין בספר בית אברהם כהן דף קמ"ד שהקשה לדעת הרמב"ם דלעולם היא זבה אחר ימי הווסתות דילמא בתוך ימי זיבה הוה והיתה רק שומרת יום כנגד יום וילדה בשני של פסח ולדעתי וודאי בכי האי גוונא בזקנה שנעקר הווסתות שנים רבים וחזרה וראתה ובפרט דרך מעשה נסים לא אמר הרמב"ם כן והרי הרמב"ם גופיה בנעקר הווסתות ליום אחר מודה וא"כ פשיטה דנידה היתה ולא זבה ואיך היתה יכולה לידע החשבון מכמה שנים אם נידה או זבה היתה:
אפילו למ"ד יולד ל"ט אינה יולדת למקוטעין. פרי הארץ דף כ"א:
יולדת לז' יולדת למקוטעין. תבואת שור קט"ו:
בר"ה נפקדה שרה. תועפת ראם י"א ע"ג. ועיין במעיל צדקה:
תוס' ד"ה לקומתה. רצוף אהבה:
תוס' ד"ה את מספר ימיך. שמע שלמה בלשונת שאחר סדר מסעי. מקום שמואל שער התרוצים:
תוס' ד"ה אלא דקאי בחג. עיין פרי הארץ דף כ"א ע"ג כ"ב ע"ב. שאלת יעבץ דף נ"ז נ"ח:
באותו הדיבור תימא דכל הני דאמרינן בתשרי הוה כו' עיין בשמע שלמה במה שכתב על דברי התוספות והקשה לפי דבריהם איך קאמר הגמרא אלימא דקאי בפסח וקאי בעצרת בחמשין מי קא ילדה ומאי הוצרך לומר בחמשין מי קא ילדה עדיפא מניה ה"ל להקשות איך אני מקיים קרא למועד הזה בשנה האחרת ולא שייך תרוצם בין למ"ד מניסן מנינן בין למ"ד מתשרי מנינן דלקושיות הגמרא י"ל באמת דמעשה נסים הוה. ועיין מה שתירץ בלשון ערומים בלשונת הרא"ם דף ד' ולע"ד אפשר לומר דהכי מקשי הגמרא אלימא דקאי בחג דבאמת הציווי של המילה הי' קודם לפסח וקאמר הקב"ה למועד הזה אחר המועד הבא ראשון שיהי' בשנה האחר' וכמ"ד מניסן מנינן והמלאך אמר אח"כ בפסח למועד הבא ראשון היינו עצרת ולא אמר בשנה האחרת דבאמת המועד באותו שנה הי' וא"כ הכל ניחא אבל קשה בחמשין מי קא ילדה: