אור ברסלב

יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף טו:

דף טו.

ולימא ליה כי אמינה לך אנא מעשר חרובין דרבנן. לכאורה נראה דהך קושיא חזר אדלעיל אתחילת הקושיא של ר"ל לר"י דלימא ליה דמאי ראיה מייתי מחרובין ממתניתין דשם הוא מדאורייתא אבל לענין מעשר הוא רק מדרבנן ושפיר יש להקל אמנם הראב"ד בפ"א דמעשר שני נראה שהוא מפורש דהקושיא חוזר אהא דקאמר לעיל מניה במקום איסורא כי נהגו מי שבקינן ליה דלימא ליה דדוקא במקום איסור דאורייתא לא שבקינן אבל חרובין דהוה דרבנן שפיר שבקינן ליה. ועיין במהר"י קורקס ליישב גם דעת הרמב"ם לזה הפירוש ועל זה כיוון הרב משא מלך בדף נ"ו. ובבאר שבע שכתבו לחלק דבאיסור תורה לא אזלינן בתר מנהג אבל באיסור דרבנן לא מחינן בהו. ויש לתמוה על הרב פ"ח בא"ח סימן תצ"ו במנהגי איסור בדין ל"ד השיג על בעל משא מלך דהא מעשר חרובין דרבנן ואעפ"כ פרכינן בפשיטות וכי נהגו במקום איסורא מי שבקינן ליה וכי לא ראה דברי הראב"ד שזה באמת קושיות הגמרא דבאיסור דרבנן אזלינן שפיר בתר מנהגא. וראיתי להרב דברי יוסף בסימן כ"ז שכתב בפשיטות דקושיות הגמרא אמינא אנא מעשר חרובין דרבנן כמו שפירשתי בתחלה דבחרובין מדינא שרי ולא מכח שהחזיקו במנהג דמנהג לא מעלה ולא מוריד אי הוה איסורא וכתב דזה כוונת ההלכה בלי ספק וגם עליו יש לתמוה איך אישתמיטתיה ליה דברי הראב"ד דכתב להדיא דמחמת מנהגא פריך וראיתי לו שם שהביא בשם קונטרס תוספות בכורי קציר הפירוש כמו שסבר הראב"ד דעל המנהג קאי וכתב עליו בעל דברי יוסף דלא נהיר ולא צהיר. והקושיא ראשונה הוא מצד הלשון דקאמר ולימא ליה אין זה דיוק כלל ושוב שנית הקשה דהא כשהשיב רבי יוסי הכהן במקום איסורא כי נהגו מי שבקינן ליה. משמע דאפילו באסורי דרבנן לא שבקינן דהא בוודאי כבר ידע דמעשר חרובין דרבנן ע"ש ולקושיא זו כבר השיב מהר"י קורקס בחבורו פ"א דמעשר שני לשיטת הרמב"ם דדוקא בחרובה צלמונה מיירי אבל שאר חרובים לא דהם חייבים במעשר מדאורייתא לשיטת הרמב"ם. והנה כשהקשה במקום איסורא מי שבקינן ליה היה סובר דבכל חרובין קמיירי והם חייבים מדאורייתא אמנם השתא חדית ליה דדוקא במעשר חרובין דרבנן קמיירי דהרי בחרובין שהם דוקא חייבים מדרבנן ולא בחרובין סתם ע"ש ולשיטת הראב"ד י"ל דמקשה סתם כי נהגו במקום איסורא מי שבקינן ליה היינו משום דלא חילק באמת בין דאורייתא לרבנן או דלא הוה ידע באמת דדגן תירוש ויצהר דוקא מדאורייתא וסבר דכל הפירות מדאורייתא כמו שסובר הרמב"ם כיון דאיכא ראיות לכאן ולכאן כמו שהוכיחו התוספות לעיל אולי באמת פלוגתא דאמוראי הוא. ושוב ראיתי בספר עין משפט דף ג' הביא דברי הראב"ד והוכיח מדבריו הפירוש כפירוש הרב משא מלך וכן בספר קטן נקרא פסק על ק"ש שם בדף ט"ו הביא ג"כ דברי הראב"ד ותירץ כמו שתרצתי לדברי הראב"ד ולדברי הרמב"ם כמו שתירץ מהר"י קורקס ועיין פרח ששון דף יו"ד שהאריך בזה ועיין מרכבת המשנה ח"ג פ"א דמעשר שני ועיין בפסקי הרשב"ץ שנראה להדיא מדבריו דאינו מפרש הכי שהרי כתב סתם דלמדין דבאיסור מחינן במנהג ומוכח דאפילו באיסור דרבנן דהרי על האי דרבי נחמיא קאי:

רש"י ד"ה חסורי מחסרא כו' הפקרה הוא פוטרה מן המעשר דאלו לענין מעשר בשאר שני שבוע אזיל ביה רבנן כו' כצ"ל ומדברי רש"י אלו נראה דלרב המנונא אליבא דאבטולמס אע"ג דאזלינן במעשר בתר לקיטה היינו לענין חדש וישן אבל לענין ששית שנכנסה לשביעית לא אזלינן בתר לקיטה לפטור מן המעשר דזה אין סברא דדוקא שביעית פוטרו מן המעשר היכא דחייבת בביעור והוה פירות שביעית והפקר אבל היכא דלא חייבת בביעור ולא הוה פירות שביעית מה"ת לפטרו וסברת יד הכל ממשמשים בו לא ס"ל לרב המנונא וזה ג"כ דעת ר"י ור"ל בסמוך דאמרו לעולם ששית דחייבת במעשר ופטורה מן הביעור אמנם מהר"י קורקס בפ"א מהלכות מעשר שני הבין מדברי רשי' הטעם לעולם ששית דסברי כר"א דלעולם אזלינן בתר חנטה ואף למעשר וכנראה מדברי הראב"ד בהשגות ואינו מוכרח וכ"כ בשער המלך דף ל"ה אמנם התוספות לעיל ד"ה יד הכל חולקי' על רש"י בכאן וסוברים דלאבטולמס אליבא דכ"ע פטור בששית שנכנסו לשביעית כיון דאזלינן בתר לקיטה לא נחלקו אלא לר"א דאמר אזלינן בתר חנטה רבה סבר אעפ"כ בת ששית פטורה כיון דממילא הוה הפקר דיד הכל ממשמשים בו ורב המנונא ור"י ור"ל סבר דלא מהני יד הכל ממשמשים בו כיון דלא הפקיר מדינא. ועיין בבעל המאור:

תוס' ד"ה וכי נהגו כו' משמע קצת דלכתחילה עבדי הכי מדבריך רבא כו' כתבו קצת משמע משום דאפשר לומר דהתם שאני כמ"ש התוספות דר' יוחנן הי' שונה המשנה בלשון יחיד דברי ר"מ וא"כ פשיטא דאין ספק דנהגו לכתחילה כר' יהודה ואליבא דב"ה ובאמת כוונת התוספות כאן לומר דהיכא דלא אמר מקודם הלכה נהגו הוה לכתחילה כמ"ש בברכות וזה אינו מוכרח רק קצת משמע דיש לומר כן דאיכא למדחי כמ"ש דהתם שאני אבל במקומות אחרים נהגו הוה דוקא דיעבד אף במקום שלא נזכר מקודם הלכה ובספר מחזיק ברכה דף ס"ז ע"ד כתב דכתבו משמע קצת משום די"ל דמה שאמרו שם ואמר ר"י נהגו העם כב"ה ואליבא דר' יהודה לאו מדברי רבא הוא ורבא לא סבר כר' יוחנן דנהגו והוא קצת דוחק דוודאי משמע דמדברי רבא הוא אי גרסינן ואמר ר"י ואי לא גרסינן ואמר רק אמר אם כן וודאי לאו מדברי רבא הוא ואפילו קצת ראי' אין כאן:

תוכן העניינים

יד דוד על ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה