אור ברסלב

יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ח.

דף ז:

עשר תעשר בשני מעשרות. עיין ע"ז כ"ט ד"ה דברה תורה. כתובות ס"ז ד"ה חכמים. ב"מ צ"א ד"ה דברה תורה. וביבין שמועה פ"ד ע"ב פ"ה:

מקיש מעשר בהמה למעשר דגן. עיין בכורת נ"ח ד"ה מפי חגי:

תוס' ד"ה והרי יובלת תימא כו' לפי מה שכתב מהרש"א לקמן בד"ה בעשרה בתשרי היא דדוקא לרבא הא דפרכינן לקמן וצריכין לאוקמיה כר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקא אבל לרב אשי ולרב נחמן לא צריכין לאוקמיה כר"י בן של ר"י בן ברוקא א"כ לכאורא התוספות לא מקשי' מידי וקרוב לזה תירץ באמת בחדושי הרשב"א בתירץ השני וצ"ל דהתוספות ס"ל כיון דקושיא זו גם לרבא היא ולרבא בע"כ צ"ל דאתיא כר"י בנו של ריב"ב א"כ לרב נחמן נמי נימא הכי דוודאי דפשטא דמתניתין כוותיה דרבי ישמעאל אזלא כמ"ש כמ"ש הרשב"א. ועיין ביד אלי' סימן ס"ג שהאריך בזה ומ"ש שם החכם בדברי רשי' קיצר מאוד ונרא' דהרשב"א נתכוון לזה במה שכתב דפשטו אזלא כר"י דבשלמא גבי רגלים ליכא למטעות וליכא מאן דמפרש פירוש אחר אבל גבי יובלת וודאי איכא למטעי דמר"ה קאמר והוה ליה לפרש דמר"ה קאמר אלא בוודאי באמת כוונת התנא במתניתין על ר"ה ולפ"ז לרשי' אפשר לכ"ע מוקמינן כר"י בנו של ריב"ב אבל מדברי התוספות אינו נראה כן:

תוס' ד"ה לבשו כרים כו' ובקונטרס מפרש לקמן מהרש"א מחק הקונטרס דהא בגמרא איתא לקמן ואפשר לומר דכוונת התוספות על פרושו דקרא לבשו כרים הרים הצאן כי רשי' מפרש על זמן העיבור והתוספות מפרשי' על הזיווג ולרשי' בכאן אין קשיא על מה שאמר בגמרא לקמן עת שמזדווגים זה לזה שנאמר לבשו כרים הצאן כי י"ל כוונת הגמרא דוודאי פרושו דקרא לבשו כרים על העיבור אלא דממילא כיון דמתעברות פשיטא דהוא נמי זמן הזיווג אמנם מדברי רשי' לקמן נראה קצת דהוא מפרש לבשו כרים הצאן על הזיווג ולא על העיבור כמו שפירש כאן. ועיין בבעל המאור דהביא נוסחא אחרת ויש אפשר לכוון דברי התוספות לפי דבריו:

תוס' ד"ה סמוך לגמרו אע"ג דתנן התבואה והזתים כו' כוונתם בזה דלכאורא פירש הגמרא סמוך לגמרו עשורו שאז אחר הגמר חייב במעשר אבל קודם לגמר אין חייב במעשר והא ליתא דאף קודם הגמר חייב במעשר משהביאו שליש לזה פירשו דהכוונה בזה סמוך לגמרו דרך להתעשר שאין דרכו ללקוט קודם גמרו אבל אין ה"נ דאי מלקט קודם חייב נמי במעשר אמנם רשי' פירש בענין אחר דוודאי קודם לזה משעת הבאת שליש חייב במעשר אבל מותר לאכול ארעי דלא ראה פני בית שכל ימות החמה מניחים בשדה לייבש אמנם בר"ה דרכם להביא לבית ואז חייב במעשר ואסרו לאכול ארעי אמנם התוספות לא ניחא להו בפירש"י דדחיקא להוא למימר לענין אכילת ארעי וקבע מיירי ולהכי פירשו דעל הרוב קאי שדרכם ללקט ועיין בתי"ט שכתב על התוספות דלא הי' לפניהם ברשי' הנוסחא כמו שלפנינו ולכן הוצרכו ג"כ לדחוק מנל"ן דר"ה תשרי דהא לרשי' ניחא ולע"ד אי מהא לא אריא דהתוספות וודאי לא ניחא להו בפירש"י דהא לא קאמרינן אלא סמוך לגמרו עשורו אבל לא אחר הגמר ועיקר הגמר והאיסוף הי' אחר ר"ה קודם סוכת ולכן נקרא חג הסוכת חג האסיף ואלו הי' קודם ר"ה הי' ר"ה נקרא חג האסיף ולכן פירשו דנפקא לן מקרא אחרינא. ועיין בקול הרמ"ז ובשושנים לדוד והקשה התי"ט תינח בבהמה דקה ששייך סמוך לגמרו שיולדת קודם ר"ה אבל בגסה שעיבורו ט' חדשים מאי איכא למימר ומה שתירץ דמזדווגת ד' חדשים קודם לכאורה לא נראה כן מלקמן דאמר ר' יהושע שבניסן זמן שמזדווגת בהמות משמע שכל בהמות קאמר ומ"ש בתירץ השני הוא נגד המפורסם כי ידוע כי בהמות גסות יולדת כל זמן החורף ועיין ברמב"ם פ"ז דבכורת שנראה מדבריו דהך דאין מצטרפין קודם ר"ה ואחר ר"ה הוא רק מדרבנן שכתב אם עישר ה"ז מעשר הואיל ואין כתב בתורה בפירוש וע"ש בלחם משנה ובמרכבת המשנה ח"ג אבל קרוב לומר שדעת הרמב"ם דהוה רק מדרבנן וא"כ י"ל כיון דהוה רק מדרבנן וגבי בהמה דקה עיקר הזמן תשרי לכן לא חלקו בזה ועי"ל דוודאי בבהמה גסה כיון דאין להם זמן קבוע בע"כ צריך ללמוד הקושא מה מעשר דגן ר"ה אף מעשר בהמה ר"ה אבל בדקה כיון דיש זמן קבוע ויכולין לומר ההקיש מה התם סמוך לגמרו עישורו הך הקישא עדיפא ליה:

תוס' ד"ה ולתקופות כו' ולר' אושעי' בעשרי' וחמשה באדר בפרי עץ חיים דף ל"ח ע"ד הקשה דהרי בשבת פרק ר"ע אמרו גבי אותו היום נטל עשר עטרות ראשון לבריאת העולם ומשמע דבר"ח עצמו הוא ולע"ד אין קשיא כלל דהתם לא נחית להכי כלל לומר אי בניסן נברא העולם או בתשרי נברא העולם רק על יום ראשון קאי שהי' אז ר"ח ניסן בחד בשבת והוא ראשון לבריאת העולם שביום הראשון נברא העולם אליבא דכ"ע וזה פשוט:

תוכן העניינים

יד דוד על ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה