יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ו:
שנה בלא רגלים. עיין בארוכה מרכבת המשנה ח"א פ"א דבכורת הי"ג. ועיין באר יעקב צ"א ע"ג וע"ד. שער אפרים ל"ב. בני דוד דף ס"ב מהרצבי סימן י"ב לשון ערומים בלשונות הרמב"ם דף י"ג:
אין בין עצרת לעצרת. עיין בארוכה חקרי לב סימן קי"ג:
יורש מהו בבל תאחר. שער אפרים ל"ב בני דוד ס"ב:
אשה מה בבל תאחר. ראב"ן דף ל"א ע"ב שאגת אריה סימן ס"ו:
והא איתא בשמחה. עץ חיים למהרח"א ד' ע"א בלשונות:
אשה בעלה משמחה. לחם יהודה דף פ"ה. זכרון יוסף י"ג ע"ד:
משעה שנראה להרצאה. עירובין י"ח ד"ה שנתן:
רש"י בתר חג המצות כו' ואית דאמרי. פר"ח במים חיים ג' ע"א:
רש"י מאן תנא ת"ק דלא איירי בשנה בלא רגלים. עיין במהרצבי סימן י"ב שנסתפק בלשון רש"י והפירוש הנכון כמו שכתב הוא שם ת"ק דברייתא דלעיל דלא איירי בשנה בלא רגלים. והקשה מהרצבי דלת"ק היכי אפשר למצא הבכור נאכל שנה בשנה הא עכ"פ יש ג' רגלים ועובר על בל תאחר ותו דאפילו ברגל אחד עובר בעשה וא"כ לכתחילה לא משכחת כלל שיהיה נאכל שנה בשנה. ובאמת היה נראה לכאורה כמ"ש הוא ז"ל דעיקר בל תאחר היינו לישראל שמחויב ליתנו לכהן אבל לכהן ליכא בל תאחר והתם בבכורת בכהן מיירי דומיא דמה שכתבו התוספות לעיל גבי צדקה דמחויב ליתן לגבאי אבל הגבאי אינו עובר אמנם קשה מה שכתבו התוספות לקמן ד"ה הא בבעל מום דנראה דמספקא להו הך דינא אם הישראל עובר על בל תאחר בנתינתו לכהן ומה שכתב במהרצבי הוא דוחק. ותו דבבכורת כ"ז כתבו דצריך לאוקמיה בשנה בלא רגלים ואכתי קשה מאי תהוי עליה דעשה. ולפיכך בע"כ צ"ל לשיטת התוספות דעשה דבאתם שמה והבאתם שמה גבי קרבנות לא מחייב אלא דווקא בביאתו לירושלים להקריבן אבל שאר דברים או קרבנות ואינו עולה לירושלים ברגל ראשון אינו עובר וכן דעת רש"י דבקרבנות דוקא מיירי וכמ"ש לעיל וא"כ הא קרא להדיא קאמר ובאתם שמה והבאתם שמה אבל כל זמן שלא בא לירושלים אינו חייב להביא ותם אין לו דין קרבן כלל ואינו עובר בעשה ובהכי מיושבים נמי דברי רש"י בביצה דף י"ט שהקשה מהרצבי דרק עצה טובה הוא להביא תודתו והקשה הוא דהרי מחייב להביאה מצד העשה. ולפמ"ש ניחא דאם אינו עולה אינו מחויב להביאה אמנם לאחרים דלא משכחת שנה בלא רגלים צ"ל דס"ל כר"ש דבעי כסדרן או דס"ל כרבי גבי שנה מעוברת וא"כ יש למצא בשנה מעוברת ומה שהקשה מהרצבי דלמה לא קאמר שם בבכורת מתניתין דלא כהאי תנא דלעיל דלא משכחת שנה בלא רגלים ועוד הא מקראי קאמר לא קשה דהגמרא לא פסיקא ליה כמ"ש דדילמא ס"ל כרבי ויש למצא שנה בלא רגלים אלא דס"ל דאינו עובר על שנה בלא רגלים ואפשר נמי דסבר כר' שמעי' וג"כ אפשר למצוא שנה בלא רגלים ואא דקאמר הגמרא הכי ומאן תנא דפליג עליה דרבי שמעי' היינו אם נאמר דת"ק נמי אית ליה דינא דשנה בלא רגלים א"כ אי אפשר למצא הך דינא מכח אחרים אבל באמת י"ל דחולק על הך דינא ושפיר אפשר למצוא שנה בלא רגלים אלא דלא ס"ל דעובר. מיהו להרמב"ם דסבר דעשה איכא בכל דבר אפילו אם נימא דבקרבנות אינו עובר ברגל אחד כיון דתליא בירושלים אבל תם כיון דלא תליא בירושלים בוודאי עובר וצ"ל דס"ל כמ"ש מהרצ"בי דאין בל תאחר אלא בנתינתו לכהן אבל בכהן גופא ליכא בל תאחר ולא עשה:
תוס' ד"ה אחד בכור ואחד כל הקדשים. מהרש"א מחק הרבה מדברי התוס' ונ"ל שכך צ"ל להכי נקט בכור דעיקר שנה בבכור כתיב והכי איתא בספרי מדכתיב כל הבכור אשר יולד כו' וכן איתא בספרי פ' ראה ומה שכתבו ושאר כל הקדשים דריש התם מדכתיב כל היינו נמי בספרי התם פ' ראה דריש כן ובכן עלו דברי התוס' כהוגן:
תוס' ד"ה בשלמא שנה. עיין מהרש"א ובכנסת יחזקאל דף פ"ג ובפרי האדמה ח"ג דף פ"ג ונראה שכוונתם לבאר בשלמא רגלים בלא שנה ניחא אליבא דכ"ע אפילו למ"ד כסדרן אבל שנה בלא רגלים לא ניחא אלא דוק' למ"ד כסדרן: