יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ה.
ות"ק ור"ש תשלומין לעצרת מנליה והקשה בטורי אבן למאן דגריס ר"ת אצ"ל חג המצות שבו פתח הכתוב תחלה א"כ לר"ש פריך שפיר אבל לת"ק מאי פריך דאימא דת"ק נמי ס"ל האי דיוקא חג המצות למה נאמר אלא דר"ש למד מיניה כסדרן ות"ק למד מניה תשלומין לעצרת להקיש חג השבועו' לחג המצות ואע"ג דהמלמ' דוק' מיותר אבל הלמד אינו מיותר מה בכך הא לענין לינה ג"כ למדין חג הסוכו' מחג המצו' דהלמד מיותר והמלמד אינו מיותר וה"ה נמי נימא אם המלמד מיותר והלמד אינו מיותר ומה שתירץ דאי הוה סברי רבנן הך סברא דחג המצות מיותר יותר היה נפקא לן לבל תאחר כר"ש ולא לתשלומין אינו הכרח כלל דוודאי הך סברא דכסדרן דוחק גדול הוא ונראה דמפני קושי' זו פסק הרמב"ם כר"א אמר ר' אושעי' דעצרת יש לו תשלומין מהקישא והקשה בלחם משנה דהא הך הקישא דוקא לר"מ וראב"י הוא אבל לת"ק ור"ש איצטרך לג' רגלים א"כ בע"כ צריך ללמוד תשלומין מרבה בר שמואל אמנם לפ"ז יש לומר דהרמב"ם גרס כגירסת ר"ח וסבר באמת דעיקר קושיות הגמרא על ר"ש ולא על ת"ק אלא אגב דמקשה על ר"ש מקשי נמי על רבנן ותירץ מרבה בר שמואל ולר"ש בוודאי הכרח הוא לומר כן אבל לת"ק אין הכרח ושפיר י"ל דלמד מהקישא דר"א ולימד דרבה בר שמואל נגד הצדוקים אתא כמ"ש התוס' בחגיגה דף י"ז ד"ה איצטרך וע"ש בתוס' ובמ"ש מהרש"א ובמה שכתבתי יש ליישב ג"כ דבריהם שם ועיין מה שתירץ על הרמב"ם בשער המלך ח"ג דף מ"ו ע"ד. לשון ערומים בלשונות הרמב"ם דף י"ג ודע מה שנכתב ת"ק ורשב"א ט"ס הוא וצ"ל ות"ק ור"ש כמ"ש רשי' ועיין מה שאכתוב בסמוך:
מאי פסח שלמי פסח. עיין מנחות פ"ג ד"ה ושלמים:
רש"י ד"ה ות"ק דאלו ר"א ברבי שמעון ל"ק מידי בלשון לימודים דף י"ג בלשונות הרמב"ם נתקשה בדברי רשי' למאי בעי רשי' בזה ונ"ל ע"פ מה שכתב הרשב"א הא דמקשה לעיל ור"מ וראב"י בחג המצות כו' למה לי למה לא מקשי גם לראב"ש דהא לא איצטרך לדידיה אלא בחג הסוכות ותירץ דלדידיה ל"ק כיון דצריך למכתב בחג הסוכות משום דהוא הגורם ולא סגי דלא למכתב בחג המצות ובחג השבועות דלא נימא דוקא חג הסוכות חייב בראי' ולא חג המצות וחג השבועות. אמנם זה סברת המקשן אבל לפי האמת לכדר"א אמר ר' אושעי' א"כ גם לראב"ש נימא הכי לתשלומין וזה כוונת רשי' דלא נימא דסברת המקשן קיימת דאיצטרך בלא"ה חג המצות וחג השבועות אטו חג הסוכות לא ילפי' מני' הקישא וא"כ גם לר"א ב"ש קשה לזה כתב רש"י דליתא אלא לפי התירוץ גם לראב"ש להקישא אתי. מעתה יש ליישב הגירסא וראב"ש דהגורסים כן סבר דלראב"ש נמי מקשי וכסברת הרשב"א: