אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קכא.

דף קכ:

בירך ברכת הפסח וכו' זריקה בכלל שפיכה עיין בארוכה זרע אמת בחדושים סימן ל"ב.

זריקה בכלל שפיכה. עיין מה שכתבתי לעיל ובמקראי קדש צ"ח וקרבן חגיגה י"א. מרכבת המשנה ח"ג פ"ה דמעשה קרבנות הי"ז. לחם שלמה י"ז ע"ג. ויש לדקדק במשנתינו דקאמר בירך ברכת הפסח פטר את של זבח איך אפשר לברך על של פסח תחלה הא פסח נאכל באחרונה כדי שיהא נאכל על השובע. וראיתי בציון לנפש חיה שהרגיש בזה וכתב דאין המצוה רק שיאכל כזית מן הפסח באחרונה אבל באמצע הסעודה יוכל לאכול כמו שירצה מן הפסח וא"כ יוכל באמצע הסעודה לאכול מן הפסח תחלה והביא ראי' מדברי הרמב"ם ויש להשיב דהרמב"ם לא ס"ל טעמא דפסח נאכל על השובע משום שבירת עצם אלא כדי שישאר טעם פסח בפיו ולכן אפילו אכל באמצע סעודה פסח ואוכל אח"כ דברים אחרים כל שלבסוף אכל כזית פסח נשאר טעם הפסח בפיו. וכבר כתבתי לעיל דאי אמרי' חגיגת י"ד דאורייתא א"צ לומר הטעם משום שבירת העצם. והרמב"ם בהלכות חגיגה פסק דחגיגה דאורייתא. אמנם להתוס' שנראה מדבריהם דאפילו חגיגה דאורייתא שייך טעמא דשבירת עצם שהרי הקשו לעיל בדף ק"כ ד"ה מפטירין מחגיגה אם יש בו משום שבירת עצם והא וודאי לא שייך אלא למ"ד חגיגה דאורייתא דאי דרבנן בוודאי לא שייך שבירת עצם. א"כ קשה איך יברך על של פסח תחלה מיהו אפשר לפרש טעמא שיהי' נאכל על השובע משום שבירת עצם היינו משום כשיש לו לאכול הרבה אינו להוט אחר האכילה לשבור עצמות לאכול מן המוח שבעצמות באשר שיש לו בשר די והותר והראי' שהרי אם בא במרובה אינו בא עמו חגיגה ולא חיישינן לשבירת עצם ואפשר שכן הי' מפרש הרמב"ם ואפי' אם נאמר דחגיגה דאורייתא שפיר פסק שיוכל לאכול באמצע מן הפסח כל מה שירצה ולא חיישינן לשבירת העצם כיון שיש לו בשר די אמנם התוס' וודאי דלא הוה מפרשי' כך אלא סברי דבעי על השובע ממש כדי שלא יבא לשבירת עצם דאל"כ מאי הקשו לעיל מחגיגה דהא כיון דעיקר החגיגה בא כדי שיהא הפסח נאכל על השובע אם כן בוודאי יש לו די מן החגיגה וא"כ למה נחוש לשבירת עצם אלא וודאי כמ"ש כל שאינו נאכל על השובע ממש חיישינן לשבירת עצם והא דאינו בא חגיגה עמו בזמן שהוא במרובה היינו טעמא דמפני הך חששא דשבירת עצם שהוא רק חששא בעלמא לא רצו להביא הפסח לידי נותר שהוא עובר בלא תותירו וודאי וא"כ קשה איך יאכל הפסח בתחלה לכך צ"ל לשיטת התוס' כמ"ש התו' לעיל בד"ה מפטירין דמאן דסבר דאין מפטירין אחר מצה ופסח לא ס"ל טעם הירושלמי אלא כדי שיהי' טעם הפסח בפיו. ולכאורה קשה הא טעם הירושלמי מוכרח לעיל מהגמרא דף ע' דקאמר ש"מ חגיגת י"ד לאו חובה אלא באה כדי שיהי' נאכל על השובע והיינו משום שבירת עצמות כמו שכתבו התוס' שם וצ"ל דהך משנה דהכי פליגי אמתני' דלעיל בדף ע' דמתני' דלעיל סברי כטעם הירושלמי ומתני' דהכי סברי משום שישאר טעם הפסח בפיו ולעיל בתרי לישנא הוה מצי לאתוי' ראי' ממתני' דלעיל ללישנא בתרא וממתניתין דהכא ללישנא קמא אלא כיון דאינו מוכרח כ"כ לא הביא סייעתא וקושיא רק מברייתא. אמנם לירושלמי גופיה קשיא מי דחקיה לכך לאוקמיה מתני' בפלוגתא. וראיתי בירושלמי שמפרש טעמא דמתני' דברכת הפסח פטר את של זבת. מפני שהפסח עיקר והחגיגה טפל כדין כל עיקר שיש עמו טפלה ונראה דלא רצה לפרש משנתינו מטעם המוזכר בגמרא דילן דזריקה בכלל שפיכה דבפרק תמיד נשחט הלכה ויו הביא פלוגתא דאמוראי בזה אי זריקה בכלל שפיכה ור' יוחנן הכריע מפסוק כי מי נדה לא זורק עליו וזריקה לאו בכלל שפיכה ומש"ה לא רצה לאוקמי' פלוגתא דתנאי בזה רק מוקי לה אי חגיגה טפלה או לאו וסבר ר' ישמעאל כי חגיגת י"ד דרבנן כדי שיהא נאכל על השובע ור"ע ס"ל דחגיגת י"ד דאורייתא וא"כ היא עיקר כמו הפסח ולהירושלמי צ"ל דמפורש הטעם משום שבירת העצם דוקא במועט אבל כל שיש לו חגיגה נאכל אפילו באמצע כמ"ש לדעת הרמב"ם. ואמנם הגמרא דילן לא ניחא לאוקמי' בהכי דלא תקשי למ"ד אין מפטירין אחר מצה אפיקומן דלא ס"ל הך טעמא דשבירת עצם כמ"ש התוס'. ולהכי מוקי פלוגתייהו בשפיכה וזריקה:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה