יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קכ:
הפסח אחר חצות. מגילת ספר לאוין קע"א ע"א
בקר בקר שני. עיין לעיל (א"א) [ע"א] ד"ה כל היכי ומ"ש שם ועיין מה שכתבתי בדף ב' ברשי והקשו לי איך אפשר לומר דהך ברייתא דהתם כר"א ב"ע הא קאמר תיכף לאכילה שריפה ולראב"ע לא הוי תיכף לאכילה שרפה דהא אינו נאכל מחצות וזמן שריפתו בבקר וזו לא קשיא דניהי דאינו נאכל מחצות ואילך מ"מ האוכלו אין חייב משום נותר רק ביטל מצות עשה וכן מוכח ברשי' פרשת ראה וכ"כ בעטרת ראש בברכות וא"כ מה דקאמר תיכף לאכילה שרפה היינו כשאינו יכול לאכול מחמת נותר אבל כל זמן שלא נעשה נותר אין רשאי לשרוף אבל בקדשים אור לשלישי נעשה נותר וחייב משום נותר.
רשב"ם שלמים נאכלים ב' ימים. משפט צדק ח"ב סימן נון:
רשב"ם מה דתימא אפקיה רחמנא אין כוונת רשב"ם דאף בזמן שבית המקדש קיים אפקיה האי קרא דמה שביעי רשות מהקישא דעל מצות ומרורים דהא לעיל בברייתא איפכא אמרינן אלא כוונת רשב"ם דהא אי לא היה כתיב בערב תאכלו מצות לא הוה מחייבין בזמן הזה כלל דאע"ג דכתיב על מצות ומרורי' מ"מ הך דביום השביעי מפקי' מקרא דעל מצות ומרורים ואפילו לילה הראשונה בזמן שאין בה"מ קיים וא"כ ה"א ניהי דהשתא חייבי' התורה מבערב אבל לא אהדרי' להיקשא דעל מצות ומרורים קמ"ל דאהדרי' והוצרך רשב"ם לזה מדקאמר הגמרא אפקיה רחמנא הרי בע"כ על קרא דביום השביעי קאי דאל"כ מי אפקיה מפסוק על מצות ומרורים ואי מפשוטא דקרא זה לא נקרא מפקי'. ועיין במלכי בקדש דף ל"א שנדחק בזה.
רשב"ם משום חשדי כהונה. תולדת יצחק.
תוס' ד"ה מלא תותירו. עיין מה שהקשה מגילת ספר לאוין קס"ו ע"ד והיא קושיות מהרש"א ועיין מה שתירץ בחק נתן רי"ד ובלימודי ה' צ"ו ע"ד:
תו' ד"ה אמר רבא וכו' וההיא דפרק איזהו מקומן כו' ופריך ממאי דאורייתא וכו' זה הוכחה לפרושם דמה שאמרו בברכות הסיג היינו לכתחילה אבל בדיעבד לא פסיל. וזה מוכח לפירושם שפירשו כאן במה דאמר התם א"כ מאי אלא ושם לא פירשו כן וכן רשי' לא פירש כן ולא גריס ותו אלא הכל חד תירוצא הוא ע"ש וא"כ אין הוכחה לפרושם אבל לפי מה שפירשו א"כ מה אלא הוצרכו לגרוס ותו כי התם דתרוצא אחרינהו הוא.