יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קכ.
מפטירין אחר מצה אפיקומן. מלכי בקדש דף ק"כ ודף ל'. מעיל צדקה ו'. ידי משה קס"ד ע"א:
מצה בזמן הזה דאורייתא. הרמב"ם נקט הטעם דמצה בזמן הזה דאורייתא משום בערב תאכלו מצות. והקשו עליו דהרי לעיל דף כ"ז אמרינן דזה לר"ש אבל לר' יהודה נפקא לן מלא תאכל עליו והרמב"ם פסק כר"י א"כ ה"ל למינקט קרא דלא תאכל עליו וקושי' זו קשה על הגמ' כאן דהרי רבא סבר כר"י ולמ' נקט קרא דבערב תאכלו מצות וכבר האריכו האחרונים בזה והמחוור בזה דוודאי אי אמרינן נשים בראשון חובה א"כ ליכא למילף בזמן הזה מהא דחייביה רחמנא נשים ואיצטרך בערב תאכלו מצות ולמ"ד נשים בראשון רשות ואפ"ה חייביה רחמנא במצה מהקישא דלא תאכל עליו חמץ וא"כ לא צריכי קרא לבזמן הזה. והגמרא דלעיל בדף כ"ז לא נחית להכי לפלוגתייהו דר"י ור"ש בענין נשים אבל רבא לפי האמת נקט טעמא אי נשים בראשון חובה וא"כ ליכא למילף מנשים ואיצטרך בערב תאכלו מצות. ועוד י"ל דלרבא צריך בערב תאכלו מצות דלמדין ממנו דכי אהדרה קרא לכל מילי אהדרי' כפסח. וכמו שאמר רבא בסמוך. ועיין מה שכתבתי לעיל בדף כ"ז ובדף צ"א ובשער המלך ח"א דף פ"א מגילת ספר עשין כ"ב ע"ג וע"ש בלאוין י"ז ע"ג לימודי ה' לימוד קצ"א. שמן המור חא"ח סימן יוד. בית ישחק י"ד ע"ג:
מה שביעי רשות. עיין מנחות ס"ו ד"ה כתוב אחד קהלת יעקב בדרשות י"ט ע"א וע"ב. בית ישחק דף י"ד:
הכתוב קבעו חובה. קדושין ל"ז ד"ה מושב וד"ה בזמן וע"ש בחדושי קידושין לאחד מן הראשונים:
ישנו מקצתן. מרכבת המשנה ח"ב פ"ח דחמץ הי"ד:
תוס' ד"ה באחרונה. חק נתן רי"ד. זרע יצחק:
תוס' ד"ה מפטירין כו' אבל במצה לא שייך האי טעמא נרא' מדבריהם דהם חולקים על מה שכתב הרשב"ם בדף הקודם ורש"י לעיל בדף פ"ו דכל הקדשים נאכלים על השובע ודוקא גבי מנחות או קדשי קדשים אבל שאר דברים לא והא ראייה דחגיגה כתבו נמי משום שבירת עצם היה ראוי לאכול על השובע אי הוה בר שנה אבל לא משום דהוה קדשים ולפ"ז י"ל דהוקשה להם לפי מה שכתבו דטעמא הוי משום שבירת עצם גבי פסח דהא גבי מנחות נמי אמרינן הכי ושם לא שייך שבירת עצם. וא"כ בע"כ לכאורה צ"ל דהטעם הוה משום דכל הקדשים נאכלין על השובע וא"כ י"ל ה"ה מצה דומיא דפסח כי בוודאי אי גבי פסח טעמא משום שבירת עצם אין ללמוד מצה ממנו אבל אי פסח טעמא כמו שאר קדשים מקשינן מצה לפסח לזה כתבו דלעולם גבי פסח טעמא משום שבירת עצם ומנחה טעמא שלא יצא משלחן רבו רעב וא"כ במצה לא שייך שני הטעמים ולכן אין נאכל על השובע ועי"ל דאינהו נמי סברי דכל הקדשים נאכלים על השובע והא דצריכין לטעמא דשבירת עצם משום דחגיגה ג"כ קדשים וא"כ מאי חזית דפסח נאכל על השובע דילמא חגיגה לזה צריכין לטעמא דשבירת עצם כדי דפסח נאכל אחר חגיגה אבל אי הוי גם בחגיגה שבירת עצם הדרא קושיא לדוכתיה למה פסח אחר חגיגה ולא חגיגה אחר פסח לזה הוצרכו לומר דחגיגה לא שייך בה שבירת עצם. ולפ"ז מה שהקש' ממנחות ותירצו כדי שלא יצא משלחן רבו רעב השתא אסיקו לתירוצם דבתחלה היה סוברים דהטעם בפסח רק משום שבירת עצם והקשו ממנחות ותירצו כדי שלא יצא משלחן רבו רעב וזה הטעם שייך נמי גבי פסח אבל לא גבי מצה והדר מפרשי דטעם דשבירת עצם גבי פסח צריך משום חגיגה דלא שייך ביה שבירות עצם. ועיין בחקרי לב דף קצ"ב:
בא"ד וחגיגה הבאה עם הפסח אע"ג דאיכא למ"ד כו' הכל תמהי' על התוספות דמאן דסבר יש בחגיגה משום שבירת עצם הוא בן תימא לעיל דף ע' והוא סבר דחגיגה באה בן שנתו כמו פסח. ואפשר לומר דהתו' לא כתבו כן אלא לשיטת רשי' לעיל ולרשב"א בדף נ"ט דאפילו אם נאמר דחגיגת י"ד דאורייתא לא דחי שבת מכח מיעוטא ואפשר דה"ה טומאה מטעמא שכתבו התוס' לעיל אבל בן שתי שנים באה כמו שבאה מן הבקר מוזבחת פסח אבל לענין שאר דברים דלית לן מיעוטא י"ל כיון דמן התורה היא איתקש לפסח מדאיצטריך מיעוטא לשבת ש"מ דלכל שאר דברים הם כנ"ל פשוט בכוונתם ועיין מ"ש בדף ע'. ועיין שמן המור חא"ח סימן א' שהאריך בזה. מקום שמואל שער התירוצים מקראי קדש דף צ"ח ודף קע"ז ע"ב. מעיין גנים דף י"ט. ועיין בספר זבח פסח סימן תע"ג. מלכי בקדש דף ך' ודף ל'.
תוס' ד"ה רב אחי בר יעקב. יצחק ירנן ס"ט ע"א וע"ב.