יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קיד.
רשב"ם ד"ה הביאו כו' והאי טיבול לאו בחרוסת. תולדת יצחק:
רשב"ם ושני תבשילין. תולדות יצחק:
תוס' ד"ה הביאו לפניו. עיין מלכי בקודש י"ט ע"ב:
תוס' ד"ה מטבל בחזרת כו' ואין זו ראיה דהא קתני הכי מטבל בחזרת. עיקר קושיתם על דיוקא של רשב"ם דהכריח דבע"כ אינו מטביל בחרוסת דהא עדיין לא הביאו החרוסת מדקתני בסיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעד הנה לא הביאו כי זו אין ראיה דלעולם י"ל דברישא הביא גם חרוסת ואעפ"כ תני בסיפא הביאו דהא גם חזרת כבר הביאו כמו דתני ברישא ואעפ"כ תני בסיפא (קתני) הביאו על חזרת ועל זה השיב התי"ט דבשלמא בחזרת שייך שפיר למימר בסיפא הביאו אע"ג דתני ברישא כיון דאי אית ליה שאר ירקות אין מביאין חזרת לכן תני בסיפא חזרת דלא סגי בלא"ה להביא אבל חרוסת דלא סגי דלא מביא תיכף לטיבול ראשון בין לחזרת בין לשאר ירקות א"כ למה תני בסיפא ועיין במנחת בכורים:
תוס' ד"ה הביאו לפניו מצה. עיין יקרא דשכבי דף קפ"ח ע"ד. מלכי בקדש דף י"ט ע"ב
תוס' ד"ה אע"פ שאין חרוסת מצוה. והקשה מהרשא דלר"א ב"צ דאמר מצוה נמי קשה דהא עכ"פ אינו אלא מדרבנן א"כ מבטל מרור דאורייתא בזמן המקדש דר"א ב"צ בזמן הבית הי' ע"ש ויותר יש לתמוה על הר"ן שכתב והרי חרוסת לתנא דמתניתין דלא הוה אלא רשות משמע להדיא דלר"א ב"צ לא קשיא ולמה לא קשיא נמי מראב"צ ואפשר דהר"ן כתב כן לאלומי לקושיא להלל אמורא דאמר לקמן דמרור דרבנן מבטל מצה והרי חזינן לת"ק דאפילו רשות אינו מבטל מצוה. ועוד י"ל דמראב"צ אפשר דסבר דלא הוה מדרבנן מצוה בפני עצמה רק בכלל מצות מרור כי דרך לאכול חרוסת עם מרור ואע"ג שהוא ג"כ משום זכר אבל למ"ד רשות גמור קשיא שפיר. ועיין בארוכה ברדב"ז דפוס פיורדא סימן תקמ"ד: