יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קיג:
הרואה דבר ערוה. עיין שער אפרים סימן ס"ה:
ומי שרי למסני. והקשה בחקרי לב דף קל"ד דילמא מיירי דעבר ושנא דאי לאיסורא כתב קרא ונראה דלא קשיא דדוקא באיסור התלוי במעשה כתיב קרא לאיסור דאי עבר ועשה אבל דבר התלוי בלב האדם לא שייך לומר דאי עבר דהרי כשיראה חמור שונאו אינו רשאי להניח ולפרוק בשביל שנאתו שהרי הוא עובר על לא תשנא אחיך בלבבך אלא וודאי להכי כתבה תורה חמור שונאך בענין דמותר לשנאתו:
כה"ג דחזיא ביה איהו דבר ערוה. עיין מגילת ספר לאוין דף ג' ע"ב:
ואמר רב יוסף וכולהו איתנינהו בי. עיין ב"ב כ"ג ד"ה לדידי דאנינא דעתי:
מנין שאין שואלין בכלדיים. הרמב"ן בתוספותיו לעשין סימן חית מנאה לעשה. ונראה דעתו שיפרש כפירש הרשב"ם דכלדיים היינו חוזי כוכבים. אמנם הרמב"ם נראה שמפרש כרש"י דהיינו בעל אוב וא"כ כבר מוזהר מאל תפנו כמו שהקשה הרשב"ם. ובתוספות בשבת דף קנ"ו ד"ה כלדאי וע"ש ועיין מגילת אסתר שם:
איסי בן מהללאל. נידה ל"ו ד"ה איסי:
רשב"ם ה"ג אילימא שונא ישראל. זרע יצחק:
תוס' ד"ה שראה בו דבר ערוה. רצוף אהבה.