אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קז:

דף קז.

רשב"ם אגריפס המלך. תולדת יצחק:

תוס' ד"ה דילמא אתי למיכל אכילה גסה עיין שער יוסף דף צ"ה ע"א. נחפה בכסף קנ"ט ע"ג:

בא"ד ועוד י"ל דאין לו לקרותו רשע כו' דאכילת פסחי' לא מעכבה לכאורא כוונתם דר"ל ס"ל כרבי נתן ועיין מה שכתבתי לעיל דף ע"ח אמנם נראה דאף רבנן מודו בזה דהא דאמרי דאכילת פסחים מעכבה היינו לענין זריקת הדם או שיודעים בוודאי שאין יכול לאכול כזית (דהיינו דינא דר"נ שכל ישראל יוצאים בפסח אחד) אבל אם הפסח נשחט כהלכתו ונזרק הדם כהלכתו וראוי לאכול אע"פ שאח"כ אירע סיבה שלא יוכל לאכול מ"מ קיים מצות פסח ויוצא ידי חובת פסח אלא דלפ"ז קשה דא"כ דכ"ע מודה בזה א"כ למה הוצרכו התוספות לתירץ ראשון כלל וראיתי להרב טורי אבן בחדושיו לר"ה שהקשה לר"ל מדקאמר אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה משמע שלא אכלו לשם מצוה ור"ל סבר בפרקן דף קי"ד ע"ב מצות צריכת כוונה וא"כ שפיר קרי ליה רשע ואפילו אם נאמר דהך אכלו לשם מצוה לאו דוקא הוא עכ"פ קשה למה נאיד ר"ל משל פסח לוקמיה בכה"ג שאכלו בלא כוונה ושפיר קרי רשע והנה לתרוץ שני דתוספות לא קשה מידי כיון דאכילה לא מעכבה ובזה אין חולק ולפי דרכו של הרב י"ל משום דלקמן לא ברירא כל כך אם דעת ר"ל עצמו כן הוא דמצות צריכות כוונה כי י"ל רק דדייק כן ממתניתין אבל הוא סבר כאידך תנא ולפיכך שהתוספות נסתפקו תירצו התירוץ הראשון אם ר"ל סבר מצות א"צ כונה ואם נימא דסבר דצריכות כוונה נאמר התירוץ השני ולכאורא כן מוכח ממה שכתבו בב"ק דף ק"ו בתירץ השני דמיירי התם שלא אכלן אכילה גסה ממש אלא שלא לשם פסח אכלו וא"כ וודאי קשי' קושיות הרב טורי אבן דהא ר"ל סבר מצות צריכות כוונה ואין לומר דכוונתם כמ"ש הכא דאכילה לא מעכבה וכמו שפירש בספר נחפא בכסף דאל"כ הוה להו לתרוצא בקיצור דאכילה לא מעכבה אלא וודאי דכתבו כן אם נאמר דר"ל סבר מצות אין צריכות כוונה רק דדייק כן אמתניתין דסברה דצריכות כוונה ויותר נראה דכוונתם כאן משום דלתירץ השני צ"ל דהא דקאמר ניהי דלא מצוה מן המובחר על האכילה קאי ופסח מיהו עביד קאי על עשיות הפסח והוא דוחק אבל לתירץ ראשון הכל קאי על האכילה אבל לעולם גם התוספות בתרוצם הראשון מודים דאכילה לא מעכבה וא"כ אין לקרותו רשע ומתורץ קושיות טורי אבן דאפילו לא כיוון כלל לשם מצוה אין לקרותו רשע ומתורץ גם מה שהקשה מהרש"א דאימא דמיירי שאכלו אכילה גסה ממש די"ל דעכ"פ רשע לא מקרי כיון דאכילה לא מעכבי. ועיין בשיטה מקובצת ב"ק מה שהקשה תוספות הרא"ש על התוספות יש ליישב ג"כ בזה. ועיין בר"ן שכתב אבל מצה ומרור אין מצותן בכך ונראה כוונתו דאין צריכין להיות נאכלין על השובע. ועיין מהרי"ט צהלון דף פ"ו שהאריך בלשון הר"ן ע"ש:

תוס' ד"ה נירו לכם ניר. גופי הלכות קט"ו ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה