אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קז.

דף קו:

בת טוות. עיין ברכות נ"ב ד"ה ומניח:

אסור לאדם שיטעם קודם שיבדיל. שבת ט' ד"ה לימא תיהוי ועיין מ"ש בדף ק"ה גבי לקידוש קובעת:

אדור ברבים. גיטין ל"ו ד"ה אמר אמימר. בכורות מ"ו ד"ה אמר אמימר:

אם טעם מלא לוגמיו. עיין שבת ע"ו ד"ה ויעמוד:

איבעיא להו סמוך למנחה גדולה תנן כו'. הר"ן כתב דלא איפשטא בעיין. ונקטינן לחומרא והכל תפסו עליו דהא בשמעתין מוכח דנפשטה האיבעיא מכח ברייתא דאגריפס דאל"כ מאי רבותא דאגריפס. ונ"ל משום דלעיל קאמר ושוין שמתחילין הא מפליג פליגי ל"ק כאן קודם תשע כאן לאחר תשע. והקשה במרדכי דפשיטא דמותר לאכול קודם תשע וכי יהי' אסור מן השחר ותירץ דקמ"ל דאע"ג דאי אפשר לגמור סעודתו עד שיגיע שעת איסור אפ"ה מותר להתחיל אפילו רבי יהודה וא"צ להפסיק כיון שהתחיל בהיתר ולכאורא דבריו נגד סוגיא דידן דהרי מוכח דאגריפס אסור לאכול בט' שעות כיון שלא יכול לגמור קודם זמן האיסור כמו שפירשו רש"י ורשב"ם וכן הקשה עליו בספר לשון לימודים דף ס"ח ע"א והניח בצ"ע. וגם לפי מה שתירץ מהו דתימא ט' לאגריפס כד' שעות לדידן דמי פשיטא דלדידן אסור כמ"ש הרב לשון לימודים ולכן בע"כ צ"ל דהמרדכי הי' מפרש פירש אחר בגמרא דלא כרשב"ם ורש"י והא דהפשטן הוה מצי למפשט דמנחה קטנה תנן וא"כ בע"כ צ"ל להך ברייתא דאף שמתחיל בהיתר אם צריך לגמור בזמן איסור אסור וחולק הך ברייתא אברייתא דלעיל והקשה ליה א"כ מאי רבותא דאגריפס כלומר כיון דפשיטא לך הך דינא דאסור להתחיל בהיתר כשצריך לגמור באיסור ודלא כברייתא דלעיל א"כ מאי רבותא דאגריפס למה השמיענו הך דינא בע"פ ובאגריפס לאשמעינן הך דינא אליבא דכ"ע ובשאר ע"ש ועי"ט לרבי יהודה אלא ודאי צ"ל פירש אחר בברייתא דה"א ט' לאגריפס כד' שעות לדידן ואין איסור כלל לאגריפס מעתה נוכל לפרש שפיר מנחה גדולה וקמ"ל דה"א דלאגריפס אין איסור כלל כמו לדידן בד' שעות זה נראה שפירש המרדכי ואפשר גם הר"ן הי' מפרש כן וזה ע"ד הראשון שכתב הפ"ח. ועיין על הר"ן כנסת הגדולה פרי חדש שו"ת רדב"ז דפוס פיורדא סימן תק"פ שהאריך בזה מקראי קדש שאלות רש"ע סימן ע"ט נחפה בכסף דף קנ"א ע"ג ובחק יעקב וראיתי בספר בירך יצחק דף ל"ח ע"ד שהקשה דאי אמרת סמוך למנחה גדולה איך שייך למימר דט' שעות לאגריפס כ"ד לדידן דהא הטעם משום הפסח ותירץ דהא לרשב"ם דמצה לאו דוקא נקט אלא משום פסח נמי כמ"ש רשב"ם בד"ה או דילמא וא"כ צ"ל דגם לרשב"ם לאגריפס כד' לדידן שייך נמי גבי פסח ע"ש ואינו ראי' דהרשב"ם פירש כיון דט' לאגריפס כד' לדידן ויוכל לאכול מצה לתאבן ה"ה פסח אבל במנחה גדולה דהטעם משום דאתי לאמנועי ולמעבד פסחא לא שייך לומר כן ולפמ"ש הר"ן והמרדכי מפרשים דה"א גזרינן אצל אגריפס כמו לדידן דלא גזרינן בד' כיון דעדיין לא מטא זימנא ולא מימנע מפסח ולא חיישינן שמא ימשך כן לאגריפס ה"א דלא גזרינן כיון שכבר עבר זמן הפסח ועוד י"ל לדעת הר"ן והמרדכי דוודאי מטעם דילמא אתי למנועי מפסח הוה מתירין אחר שחיטת הפסח אבל כיון דהדר מתחיל זמן איסור אחר מן מנחה קטנה כדי שיאכל מצה לתאבון אסרו כל הזמן אפילו אחר שחיטת הפסח ולזה מתרץ דגבי אגריפס כיון דלא שייך גבה משום מצוה לתאבן דט' לדידי כ"ד לדידן מותר אחר שחיטת הפסח קמ"ל דאסור ולדעת המרדכי צ"ל לפי זה הא דאמר אפילו אגריפס המלך שאוכל בט' שעות אותו יום לא יאכל עד שתחשך אין הפירוש שלא יאכל בט' שעות כי בט' וודאי מותר כיון דקודם זמן איסורא הוא אלא מ"ט שעות ומחצה ולמעלה לא יאכל וע"ז מקשינן שפיר סוף סוף מאי רבותא הא מטי זמן איסורא דהא מט' שעות ומחצה ולמעלה אסרינן ועל זה משני מהו דתימא ט' לאגריפס כד' לדידן וא"כ יוכל לאכול מצה לתאבון כיון דבלא"ה כל יום אוכל בט' שעות וא"כ ה"ה אם אוכל אח"כ ולפ"ז יש לפרש ג"כ מנחה גדולה וכמ"ש דמותר אחר שחיטת הפסח:

תוס' ד"ה אמר רבא כו' וכן הלכה אע"ג דרבא אמר בפירוש הלכה משום דלרב יוסף שמואל פליג עליה וסבר טעם אינו מקדש טעם אינו מבדיל לכן הוצרכו לומר דהלכה כרבא ובתולדת יצחק כתב כי כוונתם על הא דאמר רבא מי שלא הבדיל מבדיל כל השבת וכמ"ש התוספות לקמן בסמוך דהלכה כלישנא קמא:

תוס' ד"ה אם טעם. בית יעקב סימן ס"ד:

תוס' ד"ה סמוך למנחה. בית דוד בהשמטות לא"ח דף קל"ה.

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה