יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קו:
הנוטל ידיו לא יקדש. מלכי בקודש דף ט"ו:
אישתלי וטעים. עיין חגיגה י"ו ד"ה אם לא. חולין ה' ד"ה צדיקים. גיטין ויו ד"ה השתא ושאר מקומות בש"ס ציינתי שם:
רשב"ם ד"ה נטל ידיו. לשון לימודים ס"ח ע"ג. ובלי ספק דלהטור היה נוסחא אחרת בדברי רשב"ם וע"ש בסי' רע"א:
רשב"ם ד"ה דחביבה ליה. קהלת יעקב מ' ע"ד:
תוס' ד"ה מקדש אריפתא כו' דאמר רבי זירא מדברי שניהם נלמד. עיין במהרש"א שהקשה להמרדכי שהביא רק תחילת הירושלמי מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא על היין דמאי אולמא מברייתא דלקמן אין מקדשין אלא על היין וי"ל דברייתא דלקמן אתי למעוטי שאר משקין ולא פת אבל בירושלמי קאמר גם דהבדלה וא"כ דומיא דהבדלה הוא דאין מבדילין על הפת וא"כ ק"ו ליין שאין מקדשין בשאר משקין פשיטא בפת. ועיין לשון לימודים ס"ט ע"א:
בא"ד וכולה שמעתא דאסרה איכא לאוקמי' בשאינו חמר מדינה מהרש"א תמה דאי אינו חמר מדינ' איך מבדילין עליו ואינו קושיא כל כך דהא באמת לגמרא דידן שוים הם רק לקמן אמר סבר מינה קדושי הוא דלא מקדשין הא אבדולי מבדילין הך סבר מינה הוה סבר דאפילו באינה חמר מדינה מבדילין עליו וכן סבר הירושלמי כדהוה דעת הסבור מינה וכן נראה לכאורא דאל"כ איך פליג אמימר דשרי להבדיל בחמר מדינה אכל הני אמוראי דאמרי אין מבדילין אלא וודאי דאיירי בלא הוה חמר מדינה ואפ"ה סבר מיניה דמבדילין ועיין לשון לימודים דף ס"ט שכתב בדרך קצרה כמ"ש:
תוס' ד"ה טעם אינו מקדש וכו' איך יקדש שוב בביתו. והקשה מהרש"א דילמא באמת לא היה מקדשים בביתם כי היה אסורים ואפשר לומר דלעיל פריך לרב למה לי לקדושי בביתו משמע שהיה דרכם לשתות בב"ה ואפ"ה לקדש אח"כ בביתם דמשמע לשמואל ניחא כיון דלא יצאו בב"ה צריכים לקדש הא לשמואל ג"כ לא ניחא דאסורים לקדש זהו כוונת קושיתם ושוב ראיתי בלשון לימודים בדף ס"ט ע"ד שכתב קרוב לזה: