אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קא.

דף ק:

אף ידי קידוש לא יצאו. מלך שלם ח"ב ט"ז ע"ד:

תוס' ד"ה דאכלי ושתי כו' ומשם היה שומעים הקידוש ולפי תירץ ראשון שכתבו התוספות צ"ל גבי שמואל מאיגרא לארעא לא היה יכול לשמוע הקידוש. מיהו לתירוצם השני דמכח תנאי הי' קשה למה נחית שמואל והדר קידש ולמה לא התנה וא"ל דהא דמהני תנאי היינו דוקא דיעבד לצאת ידי קידש אבל לכתחילה לא דא"כ מה תירצו לקידוש בב"ה דאורחים כיון דלכתחילה לא שרי ואפשר לומר דבב"ה כיון שהיה שעת הדחק כדיעבד הוה. ועיין מה שכתב הרא"ש בשם רבי יונה. אמנם יותר נראה דוודאי בתנאי אפי' לכתחילה מותר אמנם שמואל לא היה רוצה להתנות כיון דכ"ע לא ידעו דהתנה ויאמרו הדר ביה משמעתא דליה וסבר כרב דא"צ קידוש במקום סעודה ועיין לשון לימודים ס"ט ע"ג דכתב דוקא דיעבד מותר ובב"ה לכתחילה משום רפואה ועיין מה שאכתוב בסמוך:

תו' ד"ה אבל ממקום למקום פירש מחדר לבית או מבית לעלי' כצ"ל ומ"ש כמו מאיגרא לארעא הוא ראיה לדבריהם דאין הגירסא מפינה לפינה דא"כ לא הוה מייתי ראיה מאיגרא לארעא אבל אי גרסינן ממקו' שפיר מייתי' דממקום למקום הוה כמו מאיגרא לארעא ובתוספות שבמרדכי נראה דגריס מפנה לפנה ועוד נראה מדבריו דבפנה לפנה מהני תנאי אבל ממקום למקום כל שיש הפסק מחיצות לא מהני תנאי ונראה שכתב כן דקשה לו הקושיא שכתבתי למעלה דלמה נחית שמואל מאיגרא לארעא הוה ליה להתנות אלא וודאי דלא מהני תנאי במקום למקום והירושלמי דסבר דמהני תנאי מיירי דוקא דמפנה לפנה אלא דלפ"ז קשה דמאי ראיה מייתי מהא דשמואל למפנה לפנה ואין לומר כתירץ כיון דחזינן דמבית לבית עכ"פ לאו דוקא א"כ ה"ה במפנה לפינה דהא חזינן דיש בע"כ חילוק בניהם דהא מפנה לפנה מהני תנאי וממקום למקום לא ויש לומר דהמרדכי הכי מפורש סבר מניה ה"ה מבית לבית אבל מפנה לפנה לא דשרי בכל ענין אפילו בלא תנאי וא"כ בע"כ צ"ל הא דשרי שמואל בתנאי היינו ממקום למקום אמנם כיון דשמואל נחית מאיגרא לארעא ולא התנה ש"מ דאפילו תנאי לא מהני במאיגרא לארעא וכי מהני תנאי במפינה לפנה אבל בלא תנאי אפילו במפינה לפינה לא והא דקאמר בירושלמי מי שסוכתו ערבה דמשמע דמהני תנאי גבי סוכה אע"ג שיש מחיצות מפסקת כבר תירץ יתיה המרדכי דגבי סוכה לא חשיב מחיצות ועיין לשון לימודים דף ס"ט ע"ד ודף ע':

תו' ד"ה טעימו. ועיין בשער המלך ח"א פ"ט ע"ג:

תו' ד"ה ובקדושא כו' שלא לאכול בלא נר כוונתם דאי מתעקר שרגא לא הי' יכולים לאכול כלל דאין דרך בני אדם לאכול בלא נר וא"כ הוה מצי למימר בקצרה דילמא מתעקר שרגא ובקדושא דהכי לא נפקיתו לכן תירצו דהי' יכולים לאכול במקום שיש נר אבל המרדכי סבר דיכולין שפיר לאכול בלא נר אבל קידוש אין יכולין לעשות בלא נר ועיין במהרש"א:

תו' ד"ה שינוי יין. עיין בלשון לימודים שכתב דמ"ש התוספות מיהו יש לדחות היינו לדעת הרשב"ם דטוב מן הראשון לאו דוקא אלא שאינו יודע אבל התוספות סוברים דאפילו גרוע מן הראשון ובאמת שכן משמע דעת התוספות בברכות כרשב"ם אמנם בתוספות כאן לא משמע כן וכן נראה מדברי המרדכי שהרי כתב על דעת רשב"ם ולא נהירא ולכן נראה דוודאי התוספות כאן הבינו פירוש רשב"ם דוקא כשטוב מן הראשון ומה שכתבו ויש לדחות הוא דעת עצמם וזה שכתבו בתר הכי אפי' וודאי גרוע הוא דעת ר"ת וא"כ זה שכתב הטו"ר בסימן קע"ה דעת רשב"ם ותוספות הוא כפי כוונת התו' כאן ברשב"ם ומ"ש והתוספות כתבו הוא דעת התוספות עצמם ולא דעת ר"ת:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה