אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ק:

דף ק.

לא למפה. תולדת יצחק:

תו' ד"ה כך מפסיקין רב כו' פליג אשמואל כתבו כן משום דהרי"ף הביאו הסמ"ג ובעל העיטור הביאו הרא"ש מפרשים דרב מיירי בסמוך לחשכה וא"כ לא פליג אשמואל דשמואל וודאי חשכה מיירי ובהא מודה רב. והתוספות לא ניחא להו בהכי כמו שכתב הרא"ש. לכן כתבו דפליג רב ושמואל כן כתב בלשון לימודים דף ע"ב ונכון הוא וכן נראה מדברי הרב מגילת ספר עשין דף י"ט:

תו' ד"ה ידי קידוש כו' מדפריך ולשמואל למה לי' לקדושי' בבית כנישתא מהרש"א כתב כי גם יש ראי' מהא דאמר בסמוך רבה טעימו מידי דילמא איתעקור לכו שרגא שהי' בדעתם לאכול שם ובמרדכי הביא ראי' זו. ובלשון לימודים כתב דאין מכאן ראי' כלל דהתם אי מתעקר להו שרגא אין אוכלים כלל וכמ"ש רשב"ם ורשי' דאפילו הולכי' לישן בלא אכילה לא נפקי בקידוש דהכי ובוודאי מי שאינו אוכל כלל אח"כ אע"פ דעתו לאכול לא מהני אבל בדעתו לאכול ואוכל אח"כ שפיר י"ל דמהני ותמה על המרדכי שהביא ראי' זו והנה השגתו על מהרש"א יש לו מקום אבל על המרדכי אין כאן קושי' דהמרדכי אינו מפרש כפרשי' ורשב"ם וז"ל ובקדושא דהכי לא נפקיתא פירש כי צריך נר לקידוש אבל משום סעודה אין חששה כי יכולין לאכול בלא נר ע"כ ונראה שכוונתו לתרץ קושיות התוס' לקמן דהרי לא הי' מקיימן ג' סעודות אי מתעקר נר. ולהכי פירש המרדכי שפיר הי' יכולין לאכול וא"כ בע"כ דאם דעתו לאכול ואוכל לא מהני דהרי אף יתעקר הנר יכולין לאכול ויוצאין ידי קידוש דכאן אלא וודאי דלא מהני. ולכן אם מתעקר הנר ואין יכולין לקדש אע"פ שאוכלים אין יוצאין ולפמ"ש התוס' לקמן או שמא יכולין לאכול במקום שיש שם נר ואין שם יין ג"כ ניחא הראי' אלא משום דלא פסיקא ליה להתוספות לכן לא הביאו ראי' זו אבל עכ"פ ראיות מהרש"א נכונה להך או שמא שכתבו לקמן וראיתי בספר יצחק ירנן שהשיג על הרב לשון לימודים דמדקאמר הגמרא ולא מתקדש לכו בבית אכילה ובקדושא דהכי לא נפקיתו דלמה ליה למימר לא מתקדש לכו בבית אלא סתם הוה ליה למימר דילמא מיתעקר שרגא ולא תאכלו ובקדושא דהכי לא נפקיתא. והנה מדברי המרדכי שכתבתי לא היה הגמרא יכול לומר כן ועל שאר דברי התוספות עיין לשון לימודים שם בדף ס"ט. ובקהלת יעקב ל"ט ע"ד. ועיין בשב יעקב סימן י"ד מחלק א"ח שהאריך בסוגיות הגמרא ליישב דברי רבי

יונה שהביא דמדאורייתא יוצאים ודבריו דחוקים:

תוס' ד"ה ידי יין. עיין מהרש"א שהשיג על מהרש"ל שכתב בשם הרא"ש דא"צ לברך ברכה על היין שלפני המזון אפילו אין דעתו לשתותו ודלא כתוספות. ומהרש"א כתב שלא מצא כן בדברי הרא"ש. ועיין לשון לימודים דף מ"ז דרצה לדמותו לדין נמלך לקמן שכתב הרא"ש דא"צ לברך ברכה אחרונה ע"ש. ומלבד זה שסתר עצמו דהא אף התוספות הביאו זה לקמן דנמלך א"צ ברכה אחרונה אף גם אין ראיה משם דהתם בתוך הסעודה הוא ולפיכך אין צריך ברכה אחרונה אבל קודם הסעודה צריך ברכה אחרונה לכן נראה דמהרש"ל דייק כן מלשון הרא"ש שכתב ואפי' בחול ודעתו לשתות בתוך הסעודה א"צ לברך על היין שבתוך הסעודה וגם א"צ לברך ברכה על מה ששתה דלמאי הילכתא כתב הרא"ש הך וגם א"צ לברך פשיטא הוא כיון דא"צ לברך על היין שבתוך ממילא ידעינן דא"צ לברך לאחריה על היין שלפני המזון דאי הוה צריך לברך על יין שלפני המזון פשיטא דצריך לברך ברכה לפניו על היין שבתוך הסעודה אלא וודאי מ"ש הרא"ש וגם א"צ לברך לאו אדעתו לשתות בתוך הסעודה קאמר אלא הכי קאמר ולעולם א"צ לברך לאחריו בין דעתו לשתות עוד בין אין דעתו לשתות עוד. ושוב ראיתי להרא"ש בסימן כ"ד גבי מחלוקתו עם הרב אלפאסי לענין ברכת ד' כוסות כתב דיין שלפני המזון כיון שבא לפתוח בני מעיים א"צ לברך אחריו. ואף אם אין לו יין בתוך המזון והרי הדברים מבוארים כדברי מרש"ל דהרי באין דעתו לשתות לא גרע מאין לו יין כלל בתוך הסעודה דהא וודאי אין דעתו לשתות ולא יכול לשתות ואפ"ה א"צ לברך אחריו כיון שבא לפתוח בני מעיים ולהמשיך אדם לתאות המאכל בכלל סעודה הוא וברכת המזון פוטרו ותמיהני ממהרש"א איך אישתמיטתיה ליה דברי הרא"ש הנזכרים ושוב מצאתי בספר קרבן נתנאל שכתב כן:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה