יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף צ.
אמר אביי אי לא דאמר ר' אושעי' כו' בממנה זונה על פסחו ורבי היא הקשה בספר שמן המור סימן ח' לאביי דלא רצה לאוקמי' כר' כמו שמוקים רבי אושעי' וסבר דלרבי בפסח לא משייר שרבי לא אמרה אלא במעות א"כ מוכח מזה דאביי ס"ל דפסח חמירי מקדשים וקדשים קלים קילא טפי מקדושת פסח א"כ איך הוה אביי מוקי לה להך דאתנן כר' יוסי הגלילי דא"כ קשה ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים למה לי דממילא ידעינן כיון דאמרינן לכל נדר לרבות הנדור הא בלאו הכי ה"א דאתנן חל א"כ מוכח דקדשים קלים ממון בעלים הוא דאי ס"ד דלא הוה ממון בעלים א"כ איך ה"א דאתנן חל וכל נדר ל"ל ומדאיצטרך לכל נדר. ש"מ קדשים קלים ממון בעלים הוא ולהכי איצטרך וא"כ ומעלה מעל ל"ל ומדאיצטרך לכל נדר ידעינן וא"ל דאיצטרך ומעלה מעל דאי לא הוה כתיב ומעלה מעל הוה מוקמינן לכל נדר לפסח דוקא אבל שאר קדשים קלים לא הוה ממון בעלים זה אינו דהא פסח חמירא מקדשים קלים. ואי קדשים לאו ממון בעלים א"כ גם בפסח לא משייר ע"ש ולע"ד מה שהניח במושלם דלאביי פסחא חמירא מקדשי' קלים וקדשים קלים קילא מפסח אין מוכרח כלל דאדרבה לפי האמת לר' אושעי' וודאי מוכרח דפסח קילא דהא הך ברייתא כר' אתיא והך ברייתא בע"כ ס"ל דקדשים קלים לאו ממון בעלים מדאמר המוכר עולתו ושלמים לא עשה ולא כלום ובפסח אפ"ה משייר אינש רק דאביי הוה סבר לרבי אין הכרח לומר דפסח קיל משלמים וגם בפסח משייר אלא דפסח שוה לשלמים ובגוף הפסח לא משייר רק במעות משייר ולהכי לא רצה לאוקמיה האי דאתנן כרבי לומר דפסח קילא אלא כריה"ג דסבר בכל קדשים קלים ממון בעלים וא"כ פסח נמי שוה לק"ק וא"כ בין לר' בין לריה"ג פסח שוה אמנם מודה אביי דאי לא היה כתיב ומעלה מעל מקום יש לומר דפסח וחגיגה קילא משלמים והוה אמרינן אפילו לר' יוסי הגלילי לכל נדר בא לפסח ולחגיגה דוקא ולא לקדשים קלים אבל השתא דכתיב ומעלה מעל מוקמינן לכל נדר לכל קדשים קלים אליבא דר' יוסי הגלילי ועוד י"ל אי לאו ומעלה מעל ה"א לכל נדר אתי לוולדות קדשים ועיין זבחים קי"ד ובתוספות שם ובנידה מ"א בתוספות ד"ה קסבר ועיין בתמורה כ"ה ואין כאן מקום להאריך בזה.
לכל נדר פרט לנדור. עיין נידה מ"א ד"ה קסבר.
שוחטין וזורקין על מחוסר כפורים עיין חגיגה כ"א ד"ה האונן.
תוס' ד"ה כי פליגי במצה ומרור. עיין לרמב"ם ספ"ד מהלכות קרבן פסח ובל"מ ומשנה למלך שם (לוח הטעות:ודבריהם) [ודברי הכ"מ] תמוהים (במ"ש) [כמ"ש] המ"ל שם ונראה דהרמב"ם הוה קשה ליה קושיות התוספות ופירוש התוספות דחוק ולפיכך מפרש דבתרתי פליגי אמנם זה שקיבל המעות יכול ליקח בהן חלוק וטלית וכן אם המפריש מעות לפסחו יכול ליקח בהן עצים ומצה ומרור וחלוק וטלית ממה שנשתייר. ובזה נחלקו רבה ור"ז ופסק הרמב"ם בזה כמאן דמחמיר אבל המונה על פסחו רשאי ליקח במעות שקיבל חלוק וטלית אליבא דכ"ע ולא צריכין לדחוקי לתירץ התוספות
תוס' ד"ה החייהו וכו' כיון דמקרא נפק. לכאורה הדברי' מגומגמי' דקושיתם הי' למה צריך לטעמא כיון דמקר' נפק ובתירוצ' תירצו דאיצטריך קרא וצ"ל דכוונת' בתרוצ' דכיון דאין הסברא פשוטה כל כך שע"מ כן הקדישו ישראל והא ראי' דרבנן חולקין לפיכך צריך קרא לכך לאשמועינן דהסברא אמת ועיין שבועות כ"ב ד"ה אב"א ועיין לימודי ה' לימוד ס"ט שרוצה להגיה בדברי התוספות ובירושלמי קאמר ר' אושעי' תנאי ב"ד הוא שיהי' זה מפריש מעותיו וזה מפריש פסחו והמעות יוצאין לחולין אלא ששם בירושלמי באמת לא הביא קרא דהחייהו ובע"כ דתלמודא דידן לא ס"ל הכי דבתנאי ב"ד לא נחלקו רבנן וא"כ הוה מצי לאוקמיה ברייתא אפילו כרבנן ולא צריכין לאוקמי' דוקא כרבי.