יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פט.
ונייתי כל חד וחד כהן בהדי. ע"ל ע"ד ד"ה נחתך:
ונייתי במותר הפסח. והקשה בסם חיי בליקוטים דף י"ד ע"ד הא שלמים בעי נסכים ופסח לא בעי נסכים. ועיין בשער המלך דף מ"ח מ"ט שטרח לתרץ. ועיין מ"ש בקדושין מ"ה ד"ה ודילמא אשם. עיין זבחים ט' ד"ה ושלמים. ר"ה ה' ד"ה שלמי פסח:
מותר הפסח נאכל יום ולילה. ע"ל ע"א ד"ה לימד:
פסח לא בעי סמיכה מותר בעי סמיכה. עיין זבחים ע"ד ד"ה והא בעי סמיכה. שבת קל"ו ד"ה הזכר. גיטין כ"ח ד"ה והא בעי.
הניתנין בזריקה שנתנין בשפיכה. ע"ל קכ"א ד"ה כשתמצא. ועיין מרכבת המשנה ח"א פ"ה דמעשה הקרבנות הי"ז:
נמנין ומושכין ידיהם. ע"ל ע"ג ד"ה פסולין. ודף ע"ח ד"ה שאני התם
תו' ד"ה ואלו פסח כו' ובאין דורשין פלוגתא דתנאי היא לכאורה ליתא שם פלוגתא דתנאי אלא דכ"ע ס"ל דסמיכה בכל כחו בעינן ולהכי אסור משום שבות ועיין בחגיגה ד' ד"ה אלא טומטם בסוף הדבור שכתבו תפשוט מהכא דסמיכה בכל כחו בעינן משמע דספק הוא ובאמת כפי הנראה מסוגיא בחגיגה שהביא התוספות ובע"כ מוכרחים אנו לומר דהאי תנא דביצה שסבר שנחלקו בסמיכה עצמה סבר דלא בעינן סמיכה בכל כחו וא"כ קשה דמאי פליגי באיסור שבות לסמוך ומה בכך כמו שאמר הגמרא שם בחגיגה ולהכי צריך לאוקמיה פלוגתייהו בסמיכה עצמה אבל אי הוה סבר דסמיכה בכל כחו בעינן הוי נמי מוקי לפלוגתייהו בהכי וזה שאמר הגמרא בחגיגה לאפוקי מהך מ"ד ע"ש וקרוב לזה כתב בשער המלך ח"ג מ"ד ע"ג אלא שקשה לפ"ז דהא הך פלוגתא לאו בחגיגה היא וגם לא מצינו תנא שיאמר דבעי סמיכה בכל כחו אלא ר' יוחנן הוא דקאמר הכי אלא דבלא"ה קשה איך מוקי ר"י לפלוגתייהו בשבות וחולק על תנא דביצה דסבר דנחלקו בסמיכה עצמו ועל תנא דסובר דתיכף לסמיכה שחיטה פליגי וצ"ע.
תוס' ד"ה ה"מ דיעבד. עיין מהרש"א שהקשה דלמה יעשה כולם שלא כהוגן הא כולם יכולים לסמוך שתים שהן ד' ובזריקה כשלמים ודוחק דכל הנהו מעכבין בפסח ע"ש והנה פסח בזריקה משמע בסוף המס' דלא יצא וכבר הושג בזה מהרב שער המלך ח"ג נ"ח ע"א ומבעל חק נתן בדף רי"ג ע"ד ועיין שער המלך דף מ"ט ע"ב שהקשה על דברי התוספות דלקמן דף צ"א אמרינן דגל ארוך פטור מלעשות פסח שני דאימא טהור הי'. והרי התם ליכא אלא חד ואפי' הכי לא אמרינן הך תקנתא ונ"ל דהתם כיון דפשע לא נעבד ליה תקנתא אבל הכא בנמצא יבלת דלא פשעו הי' ראוי' לעשות תקנה אם אפשר וכן צ"ל לקמן בס"פ מי שהי' טמא גבי חבורה שאבדה פסחה דאם אמר להן אם אחרתי ואינו יודע אי זהו מהן נשחט ראשון דשלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני והא יחיד הוא ולמה אין עושין לו תקנה בתנאי אלא וודאי כיון דפשע לא אמרינן הכי. עוד הקשה בדף נ"ז ע"ג על הגמרא דלמה לא משני דלהכי לא מייתי במותר הפסח משום דממעט באכילת קדשים דפסח דוקא הבשר שעל עצמות אוכל אבל מה שבפנים אינו אוכל משום שבירת עצם כדאיתא לעיל דף פ"ה ואלו בשלמים דאין בו משום שבירת עצם אוכל הכל ונמצא מביא המוח שבעצמות לידי נותר ולכאורא קושיא חזקה היא אלא שלא מצאתי בשום מקום שמחויב לשבר עצמות הקדשים ועיין ברשי' לעיל פ"ג ד"ה עצמות הקדשים שנראה שדרך לשברם להוציא המוח ועיין בסוף תרומות ששנינו עצמות הקדשים בזמן שהוא מכנסן אסורות ואם השליכן מותרת ועיין בירושלמי וכפי פירש ר"א שם אסור להשליך העצמות שיש בהן מוח אמנם מדברי הרמב"ם בפירש המשנה לא נראה כן כי אף העצמות שיש בהן לחלוחית מותר להשליך ובוודאי כוונתו על עצמות שיש בהם מוח וכן נראה מדברי הר"ש שם וכן משמע מדברי התוספות בזבחים דף פ"ו וצ"ע. ועיין על התוספות ידי אלי' ק"י. מגן שאול בלשונת דף א'. קרבן חגיגה דף י"א. צרור החיים דף קי"ב השני קהלת יעקב בדרשות י"ח ע"ד. סם חיי בלקוטים י"ב ע"ב שאגת ארי' ל"ג ע"ד ובשער המלך במקומות שכתבתי:
תוס' ד"ה אלא אי אמרת. עיין מה שכתבתי בדף הקודם בד"ה שה לבית: