אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף פח:

דף פח.

האומר לעבדו צא ושחוט עלי הפסח עיין קדושין מ"ב ד"ה או דילמא. ועיין בשער המלך ח"א כ"ו ע"ד:

שחט גדי וטלה בגמרא מוקי במלך ומלכה. ומפרש הרמב"ם משום שלום מלכות אבל שאר ב"א יצאו לשריפה שאין נמנין על שני פסחים ועיין בתי"ט. ומה שכתב במקראי קדש דף ע' והקשה שם במ"ק מ"ש ביתום גדול דשחטו עליו אפטרופסים דיאכל מן הראשון ולא אמרינן דנמנה על שני פסחים וישרוף ותירץ דיתום אינו מקפיד ובתרווייהו ניחא ליה ודבריו תמוהים דוודאי דברי הרמב"ם תמוהים לכאורה שהרי הירושלמי שממנו הוציא הרמב"ם הך דינא דיתום גדול קאמר בהדיא שהנמנה על שני פסחים אוכל מן הראשון. ולעומת זה גם משנתינו לא מוקי במלך ומלכה רק אמר טעמא דהנמנה על ב' פסחים אוכל מן הראשון. אמנם הרמב"ם דפ"ב כתב טעמא דיתום כדאמר בירושלמי דהנמנה על שני פסחים אוכל מן הראשון ואלו בדין משנתינו כתב שחט גדי וטלה יצאו לבית השריפה שאין נמנין על שני פסחים ומשמע דבנמנה על שני פסחים אינו אוכל משניהם וא"כ הדברים תמוהים טובא שהרמב"ם סתר עצמו מפ"ב לפ"ג דבפ"ב תפס שיטת הירושלמי ובפ"ג תפס שיטת תלמודין וכנראה שהרב המופלא בספר מקראי קדש לא שלטה מאור עיניו במה שכתב הרמב"ם בפ"ב שהנמנה על שני פסחים אוכל מן הראשון דבזה תירוצא לא יעלה ארוכה. ובע"כ צ"ל דהרמב"ם מחלק בין נמנה על שני פסחים לבדו או ממנה עצמו עם אחרים (בשני חבורות) על שני פסחים דהממנה עם אחרים אי אפשר לשרוף אבל הממנה על שני פסחים לבדו אינו אוכל משניהם ועדיין צ"ע: ועיין סוף פרק מי שהי' טמא גבי שתי חבורות. ושוב ראיתי בסם חיי בליקוטים דף י"ג ע"א שגם הוא עמד על דברי הרמב"ם. ותרוצו דוחק. שוב ראיתי דהחילוק מבואר דכשנמנה בשתי חבורות הפסח נשחט למנויו ושלא למנויו וא"כ הפסח כשר ולהכי יאכל מן הראשון אבל כשנמנה יחידי על שני פסחים חד מהם נשחט שלא למנויו ופסול ואדרבה צריך ליישב דברי הירושלמי וצ"ל דמוקים לה למתני' בנשחט עליו עם חבורה או דבכה"ג לא מקרי שלא למנויו או דמכשיר שלא למנויו ואין מקום להאריך בזה. ושוב ראיתי במעיין גנים דף ג' ד' שעמד על לשון הרמב"ם:

דניחא ליה בתקנתא דרביה. עיין ברש"י שדבריו תמוהים ומהר"ם לובלין מחקו דוודאי יבא הרב עד הלילה. ועיין מה שכתב מהרצב"י בסימן קנ"א ליישב דברי רש"י ודבריו דחוקים ועיין מה שהקשה עליו בשער המלך ח"ג נ"ו ע"ד נ"ז וגם בסם חיי בליקוטים דף י"ג ע"א ע"ב עמד על דברי רש"י וגם דבריו דחוקים והנכון כדברי מהר"ם ועיין בשאלות יעב"ץ ח"א סי' קע"ב:

כגון דאקניה ע"מ שאין לרבו רשות בו. עיין קידושין כ"ג ד"ה ור"א:

אמר אביי ל"ש אלא ששכח אחר זריקה. עיין בקהלת יעקב אלגאזי דף ע"ט ע"ב שהקשה למה שכח קודם זריקה חייבים דהא כיון דאכילה לא מעכבה אלא דבעינן בשעת זריקה יהי' ראוי' לכל דעכ"פ אחד מן השנים ראוי' לאכילה הוא אלא דמחמת הספק דאינו יודע איזהו אינו אוכלו יפטור בא' מב' ממ"נ דקמי' שמיי' גלייא יע"ש בארוכה. והנה מה שכתב הרב כיון דאכילה לא מעכבה הוא דעת רבי נתן ולמה תפס דעת רבי נתן כפשוטו ובירושלמי משמע דאיכא פלוגתא דאמוראי בזה דמאן דמוקי ששכח לאחר זריקה כרבנן ומאן דמוקי כרבי נתן אפילו קודם זריקה אלא שסוף לשון הירושלמי מגומגם ואמר עוד שם בירושלמי בכל מקום שאמר גבי ספק דפטור לעשות פסח שני הוא אליבא דר' נתן. ועיין לקמן צ"ח בתוספות ד"ה ופטורין דלפי הירושלמי י"ל דהך מתניתין דהתם כרבי נתן אלא דהרמב"ם פסק דלא כרבי נתן ופסק להך מתניתין דהתם בסתמא ולא חילק וכאן פסק כאביי ובע"כ צריך לחלק בין הכא להתם וע"ש במהרש"א ובסם חיי בליקוטים דף י"ג ובקהלת יעקב שם:

איכא דמתני לה אברייתא. עיין קהלת יעקב אלגאזי ע"ט ע"ד פ' בארוכה:

חמשה שנתערבו עורות פסחיהן. עיין מנחות פ"ג ד"ה ושלמים. ושם ס' ד"ה השולח. חולין כ"ב ד"ה איצטרך יומא כ"ט ד"ה אלא. מרכבת המשנה ח"ג פ"ה דמעשה הקרבנות הי"ו ופ"ו דפסולי המוקדשין הי"ח ועיין לימודי ה' לימוד ס"ז:

ונייתי כל חד מינייהו פסחו ונתנה. עיין על הסוגיא שער המלך ח"ג נ"ו ע"ד ועיין מקראי קדש שאלות רש"ע סימן כ"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה