אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף פח.

דף פז:

לא כאברהם שקראו הר עין יוסף נ"ה. אש דת ח' ע"ד:

חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות ופירש"י הטעם דהאשה יכולה לומר איני נזונות ואיני עושה והקשה בספר סם חיי בליקוטים דף י"ב ע"ד דא"כ מאי מקשה מ"ש אשה גבי עבדו ושפחתו העברים אינם יכולים לומר אינם נזונים ואינו עושה שהרי ע"כ עושים וא"כ חילוק גדול יש והוא ז"ל תירץ דרש"י הוצרך לזה גבי אשה דמציאתה לבעלה אבל עבדו ושפחתו העברים מציאתן לעצמם ע"ש הוא דוחק לדעתי דמאי שיאטיה דמציאה לפסח ונ"ל כי רש"י ביאור זה באמרו חוץ מן האשה מפני שמחאתה מחאה יוצאה בשל עצמה הרי רש"י ז"ל נתן טעם למה יוצאה בשל עצמה כי מסתמא אין לה כלום לכן ביאור כי יכולה לומר איני נזונית ואיני עושה וא"כ מן מעשה ידיה יכולה ליקח למזונת וה"ה לפסח אבל בעבדו ושפחתו העברים לא הוצרך לפרש כי וודאי יש למצא דיש להם מעות משל עצמם ופשיטא דיוצאים בשל עצמם וא"כ שפיר פריך כיון דאשה יוצאה בשל עצמה מטעם דיכולה לומר איני נזונית א"כ פשיטא דעבדו ושפחתו העברים יוצאים משל עצמם אם יש להם ועיין שם עוד בסם חיי מה שכתב על הסוגיא:

מתניתין בדקפדי אהדדי מלכי בקדש נ"ב:

מי שחציו עבד וחציו בן חורין. מגילת ספר פ' ע"א. שאגת ארי' ח' ע"ד. קרבן חגיגה ד' ע"א. מרכבת המשנה ח"א פ"ג דקרבן פסח הי"ג. שדה הארץ דף ל"ד. לימודי ה' לימוד מ"ז:

כאן כמשנה אחרונה. מלכי בקדש נ"ג. מרכבת המשנה ח"ג פ"ב דקרבן פסח הי"ג:

תוס' ד"ה שה לבית כו' הכי אית ליה לר' זירא גופיה בפ' אין בין המודר כצ"ל וכתב הרב משנה למלך סוף הלכות מאכלות אסורות שדבריהם צריכים תלמוד ולא פירש כוונתו והנה אפשר דכוונתו על מה שכתבו דמתורת חינוך מותר כי איה איפוא החינוך על האפטרופס מוטל והרי אפילו באם נחלקו וסבר ר"י דאין חייב לחנכו אלא האב וא"כ מכ"ש האפטרופס ועיין בתרומת הדשן סימן צ"ד איברא דמהא אין ראיה די"ל דאפטרופס הוי כמו אב ועיין במסכתת גיטין דחשיב שם מה שאפטרופס חייב ליקנות ליתום ויותר נראה דכוונת הרב משנה למלך איך מותר ליתן לו איסור תורה בשביל החינוך ומהתוספות ר"ה דף ל"ג שהביא נראה דדוקא באיסור דרבנן מותר לחנכו אבל באיסור תורה מנלן ועיין בריש פרק כיצד משתתפין ששם כתבו ג"כ לחד תירוצא דקטן יוצא בעירב אמו אע"ג שאין מערבין אלא לדבר מצוה משום שמצוה לחנכו אבל באיסור תורה לא שמענו אדרבה כיון דאיסור תורה הוא הוה ליה להפריש ונראה דמטעם זה התוספות והר"ן בנדרים הלכו בשיטה אחרת וכתבו דדוקא ממי שהוא מצוה על הפסח אינו רשאי לאכול שלא למנויו אבל כיון דשה לבית אבות לאו דאורייתא ואינו מצוה על הפסח א"כ אין איסור אם אוכל שלא למנויו. ועיין בחקרי לב דף קי"ו. ובספר קהלת יעקב אלגאזי דף צ"ט ק' ודע דלפי הנראה מפסק הרמב"ם פ"ה דק"פ ה"ז דשה לבית אבות דאוריית' כמ"ש בספר קהלת יעקב א"כ הך דיתום בע"כ צ"ל דמיירי דאמנינהו מעיקרא ובע"כ צ"ל הכי דהא כתב הרמב"ם הך דינא גבי אשה בפ"ב וכתב וכן משמע דמיירי כמו באשה ובאשה כתב להדיא דמיירי שפירשה בשעת שחיטה ותו דהרמב"ם חילק בין יתום קטן ליתום גדול ובגדול בע"כ מיירי דאמנינהו דאל"כ איך רשאי לאכול. וסבר הרמב"ם דאע"ג דמתניתין לא מיירי בדרוצה בשעת שחיטה מהכרח התוספות דא"כ מאי קמ"ל אבל הרמב"ם פסק דין זה ברוצה בשעת שחיטה אבל קשה לדעת הסוברים דשה לבית אבות דאורייתא ור"י דאמר לקמן כדי לזרזן במצות הכי ס"ל וכן נראה מדברי התוס' ריש פ' כל הגט ובקדושין דף מ"א א"כ קשה לקמן לרבי יוחנן בדף פ"ט ש"מ יש ברירה אמר ר' יוחנן כדי לזרזן במצות (ועיין בירושלמי דפירש להדיא בדברי ר' יוחנן דמיירי דרק הפריש סתם אבל שחט בפירוש והוא כמ"ד שה לבית אבות דאורייתא ודלא כתוספות לקמן דפירשו אליבא דר' יוחנן דשה לבית אבות לאו דאורייתא) קשה דמאי תירוצא הא ע"כ מוכח דמתניתין סבר יש ברירה מכח ההיא דיתום דאי אפשר לאוקמי' ברוצה כמ"ש התוספות ונ"ל דהתוספות כתבו כן לשיטתם דלקמן דרבי יוחנן סבר שה לבית אבות לאו דאורייתא אבל הסוברים דרבי יוחנן סבר שה לבית אבות דאורייתא לא סברי להו כהתוספות אלא דבאמת הוי מצי לאדחוי' דברוצה מיירי אלא דרבי זירא לשיטתו דסבר שה לבית אבות לאו דאורייתא מתרץ הכי ובע"כ צ"ל דלמ"ד שה לבית אבות דאורייתא אפ"ה לא (מושח) [מוכח] מהך מתניתין דיתום דיש ברירה דאי מוכח מהכי א"כ תקשי לר"י דאית ליה אין ברירה מסתם מתניתין דהכא דיש ברירה כמו שהקשו התוספות בב"ק דף ס"ט מסתמא אחרינא ותרוצם לא שייך הכא אלא וודאי צ"ל דלא מוכח מהכא מידי וכמ"ש ודע דבפ"ב מהק"פ ה"ד כתב הרמב"ם דאין עושין חבורה כולה קטנים מפני שאינן בני דעת והקשה בכ"מ דלמה מיעט הרמב"ם מהאי טעמא ה"ל למעט מאיש ותירץ דאי מאיש הוה ממעטין גם שלא לשחוט עליו מלהמנות עם בני חבורה אלא וודאי דאיש לאו מיעוטא והשיג עליו מהרח"א בספר יוסף לקח בפרשת בא דאיך אפשר למעט שלא למנות את הקטן הלא שה לבית ריבוי ולמנוי הקטנים ובלחם שלמה להרב מהר"ש לאניידו דף י"ח תמה עליו דהא שה לבית אבות לאו דאורייתא ואין זו תמה דמהרח"א השיג כן למה שכתב מר"ן בפ"ה בשם מהר"י קורקס דמשמע דשה לבית אבות דאורייתא מיהו וודאי אין הכרח זה הכרח כל כך בדברי הרמב"ם לומר בוודאי שהרמב"ם ס"ל דהוא דאורייתא ואפשר מר"ן לא ס"ל הכי ועוד י"ל דכוונת מר"ן כיון דהך דשה פלוגתא הוא בוודאי אי הוה מוקמינין מיעוטא דאיש לקטן הוה מוכרח וודאי מהכא דשה לבית אבות לאו דאורייתא אבל השתא דלא מוקמינן איש לקטן שפיר י"ל דשה לבית אבות דאורייתא:

תוס' ד"ה מתני'. עיין מלכי בקדש דף נ"ב:

תוס' ד"ה לישא שפחה. משנה למלך פט"ו דהלכות אישות ה"ד. ועיין זרע יצחק:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה