יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פג:
כל הגידין בשר חוץ מגידי צואר. בשער המלך ח"ב קל"ז ע"ג הקשה לפי מה שכתב הרמב"ם דאין לוקין לאו דנבילות על הגידין וכתב הרב המגיד דלמדה מהא דאמרי' בריש פרק העור והרוטב והעצמות והגידין אין בהן משום טומאות נבלות ש"מ דלא חשיבה כבשר וא"כ איך הוה בעי הגמרא למימר דבשאר גידין נכלינהו דאיך יוצאין בהן כיון שאין בו לאו דנבלות. ומכח זה הכריח למה שנסתפק המשנה למלך לענין שלא כדרך הנאתן אי יש חילוק בין עשה לל"ת דמכאן מוכח דאע"ג דלענין ל"ת לא מקרי אכילה לענין עשה שפיר מקרי אכילה. ולע"ד אין זה הכרח דסוגיא דהכא ס"ל דמתניתן דהתם בפרק העור והרוטב אתיא כמ"ד אין בגידין בנ"ט ולהכי אין טומאת נבילות בגידין. וכן כתב רשי' להדיא בביצה דף ז' והביאה הרב שער המלך עצמו אמנם רב יהודא מדקאמר כל הגידין בשר ש"מ דסבירא ליה יש בגידין בנ"ט ולהכי קאמר כל הגידין בשר ומקשה שפיר דבשאר גידין וודאי נכלינהו כיון דלשיטתך יש בהן בנותן טעם. אלא וודאי בגידי צוואר קאמר ואעפ"כ מוכח ממתניתין דבשר נינהו לענין שריפה ומה שהביא שם הרב שער המלך בשם המאירי דחולק על רש"י וס"ל דאפילו למ"ד יש בגידין בנ"ט טהורים מטומאת נבילות אפשר דהמאירי חולק על הרמב"ם וה"ה וס"ל דמתניתין דחולין אתיא ככ"ע ואפילו למ"ד יש בגידין בנ"ט טהורין דשאני איסור אכילה מטומאה ואפשר דיש שום מיעוט לענין טומאה. ועיין מרכבת המשנה ח"ג פ"ז דקרבן פסח הי"א. ועיין שאגת ארי' פ"ד ע"א:
לא נצרכה אלא לגיד הנשה. עיין זכרון יוסף קי"ח ועיין שאלות יעב"ץ ח"ב סימן י"ח:
וניתי עשה ונדחה ל"ת והקשה בספר מקום שמואל שער התרוצים דלמה מקשה אסיפא חל ששה עשר ולא מקשה ארישא דישרפו בששה עשר והוא כתב כי התירוץ פשוט אפילו לתינוקת של בית רבן דמרישא ה"א דמיירי כשחל בשבת ושבת חמור אבל מדקאמר חל ששה עשר להיות בשבת מכלל דרישא לאו בשבת עסקינן ע"ש אחר המחילה אע"פ שהוא כתב שהוא פשוט כ"כ לע"ד הקלושה אינו פשוט כי מי יפרש סתם משנה דישרף בששה עשר דמיירי בשבת דוקא אמנם מה שיותר פשוט לע"ד הוה דמרישא לא יכול להקשות דה"ה דוודאי מותר לשרוף בי"ט והא דקאמר ישרפו בששה עשר היינו דאין צריך לשרוף עד ששה עשר ואע"פ שכבר נעשה נותר אין חיוב בשריפתו רק עד ששה עשר. (ועיין מגילות ספר דף קס"ט שרצה לפרש כן לפי האמת אליבא דהרמב"ם ע"ש) אמנם השתא דאמר שאין דוחין לא את השבת ולא את הי"ט משמע דראוים הם לשריפה אלא שמפני דחיית י"ט אי אפשר לשרפו מעתה שפיר מקשי אם הוא רק מחמת דחיית י"ט ניתי עשה ונדחה ל"ת ועוד י"ל לפי מה שכתב במגילת ספר שם דלמ"ד אין לוקין משום דהוה לאו שאין בו מעשה אין בו עשה כלל רק והנותר אתי ליתן בקר שני לשריפתו וכן איתא להדיא בתמורה וא"כ הקושיא דהכי רק למ"ד דהוה עשה והוה לאו הניתק לעשה והמקשן הוה ידע נמי לימוד דבקר שני אלא דהוה סבר דהתורה משמיע לן דרשאי להשהותו עד בקר שני אבל לעולם אף ביום ראשון מותר וכן יש לפרש במשנה ישרפו לששה עשר אם ירצה אבל השתא דאמר אין דוחין י"ט קשיא ליה שפיר דניתי עשה ונדחה ל"ת ותירץ לו דבקר אתי להורת איסורא כי דוקא ביום שני ולא ביום ראשון משום איסור י"ט. ועיין יצחק ירנן פ"ז ע"ג שהקשה לפי מה שכתבו התוספות בערובין היכא דע"י פשיעה בא אינו דוחה ל"ת כיון שע"י פשיעה היא א"כ מאי מקשה הכי ועיין מה שכתבתי בערובין ק' ועיין לימודי ה' ב' ע"ג ג' ע"ד ד' ע"ב.