יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פג.
העצמות והנותר והגידין ישרפו לששה עשר. עיין מגילת ספר לאוין דף קס"ט בארוכה. עיין מקראי קדש בשאלות רש"ע סימן י"ז. עץ חיים בלשונת ח' ע"א:
אמר רב מרי כו' עצמת הקדשים ששמשו נותר. חולין קכ"ה. זרע יצחק:
שימוש נותר מילתא היא. עיין משנה למלך פי"ח דפסולי המוקדשין ה"ט ופ"י דקרבן פסח ה"ב וראיתי לו שם שתמה על התוספות בחולין דף קכ"ה דהקשה מאי אשמעינן רב מרי הלא משנה הוא בחולין ותירצו דממתניתין לא אשמעינן אלא שיש בהם עדיין מוח ורב מרי אשמעינן אע"ג דאין בהם עכשיו מוח וכתב שלא יכול לישב לפ"ז הסוגיא דפריך ונתברנהו ונחלצניהו וכן מה שאמר בסוף הסוגיא אלא דאית בהו מוח ע"ש ולע"ד הם דברים תמוהים דאדרבה הרי מוכח בע"כ דאפילו אין בהם עכשיו מוח דאל"כ עדיין קשה נתברינהו ונחלצינהו למוח דהשתא אין בעצמות מוח ויכולים (לשתות) [לשבור] אלא וודאי דאף אם נחלץ המוח מהם עדיין אין יכולים לזרקן כיון ששמשו כבר נותר וזה הכרח הגמרא עצמו עד שאני תמה על התוספות בחולין שבסוף הדיבור פירשו דאית בהו היינו שהי' בהם מוח ומאי צריך לפרש דפשיטא הוא וגם מה שהביא ראי' מהא דאמרי' אלא דאית בהו מוח נמי אתי' כפשוטו דהוכיח המקשן אי הם עצמות דלית בהו מוח למה פסח בעי שריפה אלא וודאי דאית בהו מוח ועצמות הקדשים מוציא המוח וזורק העצמות וכן כתב רשי' אבל פסח אינו יכול לשברו. ונראה שכל מה שכתב שם במשנה למלך אינו מתורתו של הרב המחבר אלא מן החכם המגיה הוא ועיין מה שכתב המגיה בספר מגילת ספר בסוף דף קס"ט שאפשר שממנו יצא הדברים ושם האריך בדף ק"ע ובדף קע"א ע"ש ושוב נדפס ספר שמן המור וראיתי לו בסימן א' ובסימן ויו מחלק א"ח שגם הוא תמה על המשנה למלך. וכאשר כתבתי נ"ל שאינו מתורתו של הרב המחבר ועיין מרכבת המשנה ח"ג פ"ט דפסולי המוקדשין ה"ט. ועיין מה שכתב המגיה בספר בני דוד דף צ"ב והוא המגיה עצמו בספר מגילת ספר:
תנאי היא דתניא ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול והקשה בספר שער המלך בשם מהר"א ברודא דף ס"ג ע"א דמנל"ן דועצם לא תשברו בו לאזהרה אתא דילמא קרא שא"צ לשבור דה"א דצריך לשבור שמא ניקב קרום של מוח כמו דאמרינן גבי לא יבדיל ותירץ כיון דדרשינן בו בכשר ולא בפסול א"כ ליכא למימר הכי דמה חילוק יש ובע"כ צ"ל דלאזהרה אתא ע"ש מיהו הא תינח למאן דדריש הכי אבל לפי מה שכתב רשי' בו לאו למעוטי פסול אלא אורחא דקרא הוא א"כ הדרא קושי' לדוכתיה ואף דלפי האי תנא באין לו שעת הכשר מודה דאין בו משום שבירת עצם צ"ל דזה מסברא ידעינן דלא נקרא עליו שם פסח כלל כיון שלא היה לו שעת הכשר כלל. ושוב ראיתי להרב לימודי ה' לימד צ"ז שכתב דרשי' כתב כן לפי ה"א דלא הוה ידע דמחלק בין הי' לו שעת הכשר או לא אבל לפי מאי דמחלק דריש נמי בו על לא הי' לו שעת הכשר ודוחק כי משמע דלא הי' לו שעת הכשר א"צ קרא ואם נדרוש בו אין לחלק בין הי' לו שעת הכשר ללא הי' לו שעת הכשר ולעיקר הקושי' מה שתירץ שם בלימודי ה' דבפסח מצרים דהך קרא כתיב בי' לא הי' נוהג טריפות הוא נכון עיין עוד שם: