יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פב.
כאן באכסניא כאן בבעל הבית. הרמב"ם פי"ט דפסולי המוקדשין גבי מי שיצא מירושלים כתב חוזר ושרפו בירושלים ואם הוא אורח שאין לו בית שורפו לפני הבירה ובפ"ד מהלכת קרבן פסח כתב סתם דשורפין בחצרותיהן והכ"מ תמה למה לא כתב ואורח שורפו לפני הבירה והמגיה שם תמה על הכ"מ דהלא הרמב"ם כתבו בהלכות פסולי המוקדשין ואין זו תימא דעכ"פ הי' לו לרמב"ם לכתוב בהלכות קרבן פסח דאל"כ נימא דוקא התם בהחזיק בדרך אבל בלא החזיק בדרך לא ונ"ל דהרמב"ם מפרש פירוש אחר בסוגיא דקשה ליה קושיות התוספות למה אמר רב זביד לעולם כדאמר מעיקרא והרי רשי' פירש הטעם באכסניא שאין לו עצים ולפ"ז אפילו הוא בירושלים שורפו לפני הבירה. אמנם הרמב"ם כתב הטעם גבי אכסניא שאין לו בית. וא"כ לפ"ז אם הוא בירושלים ויש לו בית שורפו מעצי עצמו והשתא נחזי אנן לרב פפא טעמא מאי דמחלק כאן שהחזיק בדרך כאן בשלא החזיק בדרך ואין מחלק בין אכסני' לבעל הבית ולמה לא אמר כרב חמא אלא וודאי מדלא אמר כרב חמא ש"מ דלא ס"ל הטעם מפני שאין לו בית אלא מפני שאין לו עצים וגם ב"ב שהחזיק בדרך אין לו עצים ולפיכך שורפו בפני הבירה וקאמר רב זביד לשיטת רב פפא דלא נתן טעם מפני שאין לו בית אלא מפני שאין לו עצים א"כ אפי' הי' יכול לתרץ כרב חמא כאן באכסניא כאן בבעל הבית אלא שנוסף לומר דאפילו באכסניא שלא החזיק בדרך כיון שאין לו עצים נמי שורפו בפני הבירה ולא כרב חמא דמוקי מתני' ביצא לדרך באכסניא דסתמא כפרושו דרוב היוצאים לדרך אכסנאים הם ודוקא ביוצא. אמנם לסברת רב פפא ה"ל לאוקמי' כי דינא הכי אפילו לא יצא לדרך כיון דטעמא מפני שאין לו עצים. נמצא דהרמב"ם פסק כרב חמא ומי שיצא מירושלים דוקא הוא כי פשטות הלשון משמע דוקא ביצא כיון שאין לו בית. ועוד אפשר דרב זביד להקשות על רב פפא בא לפי סברתו למה לא אוקמי' נמי כרב פפא ואפילו בלא יצא לדרך אבל באמת אין דעתו כן אלא כרב חמא. ומה שנשנה במשנה הציקנין שורפין לפני הבירה השמיטו הרמב"ם כיון שהם עושים שלא כדין ולגנותן הוא ולמה יעשה אדם עצמו כציקנין ועיין מה שכתב בשער יוסף בהשמטת שלו בדף ק"כ בפי' החזיק בדרך. ועיין מרכבת המשנה פי"ט דפסולי המוקדשין ה"ט:
ראש המעמד כו' מפני החשד. הרמב"ם בפ"ו דתמידין כתב מפני החשד שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן וכתב הכ"מ החשד הוא שמפני מלאכתן הן נחדלין והתי"ט בפ"ה דתמיד תמה שהרמב"ם בפירוש המשנה כתב שמעמיד שם המצורעים כדי שיהי' מזומנים להביא כפרתן ולפיכך כתב כי הרמב"ם פירש הטעם שלא יאמרו כי אין חביב עליהם המקום המקודש ולפיכך לא נכנסו ודבריו תמוהין חדא דוודאי דברי הרמב"ם שבפירש המשנה סתראי נינהו לגמר' דילן כמ"ש מהרש"א (ואולי הרמב"ם מצא כן במקום אחר) כי לפי פרושו דבמצורעים מיירי א"כ איך אמר רב יוסף כדי לביישן ותו איך אפשר לפרש לפי שיטת התי"ט איכא בנייהו מפנקי או גדיל ששורא דמה יוסף או ימעט זה מפני החשד אלא וודאי דהרמב"ם הדר בי' מחיבור היד למה שכתב בפירוש המשנה כי מה שכתב בפירש המשנה אי אפשר להולמו לכאורה על סוגיא דילן אלא שאעפ"כ לדעת הרמב"ם בחיבורו נמי קשה איך אמר רב יוסף כדי לביישן דגבי מחוסרי כפרה מה ביוש שייך בשלמא לרשי' דכתב דוקא על כהנים של בית אב שנטמאו שפיר אבל לרמב"ם קשה ואין לומר דבהא גופי' פליגי דלרב יוסף דוקא כהנים טמאים ולרבא בכל מחוסרי כפרה א"כ ה"ל לומר הך איכא בנייהו. ושוב נדפס שמן המור מהרב מהר"ם רוביו ז"ל וראיתי לו בחלק א"ח סימן י"ז שגם הוא השיג על התי"ט איך יפרש איכא בנייהו. אבל לא פירש איך יפרש הרמב"ם טעמו דרב יוסף וצ"ע:
הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד. מעילה ז' ד"ה כי אמר:
הן לא הובא דמה פנימי. עיין זבחים ט"ו ד"ה והיכן מוזהר ודף פ"ב ד"ה כיון שיצא:
תוס' ד"ה בשלמא כו' מיהו יש לדחות דההיא ישרף מוקי לשריפה בקודש והקשה מהרש"א דהא כאן לא אסיק אדעתיה דקאי לשריפה בקודש עד דאמר הלכתא גמירי לה ונראה דהשתא בע"כ צ"ל דהך דלקמן מקשן ותרצן אחר הוא דהרי לקמן וודאי הקושיא על עיקר השריפה קאי ולא על מיד כדכתבו התוספות וא"כ שפיר י"ל דידע זה התרצן המסקנא אלא דהתוספות לא ניחא להו לומר דמקשן אחר הוא והוכיח כשם דלקמן פרושו מנלן על עיקר השריפה ה"נ הכא קאי הקושיא על עיקר השריפה ובחק נתן כתב דרבה לקמן לפי האמת אמר דמסקינן דגמרא גמירי לה:
גמרא גמירי לה. עיין מה שכתבתי לעיל מ"ט על התי"ט:
מחלוקת שנטמא בעלים. מרכבת המשנה ח"ג פט"ו דפסולי המוקדשין הי"ב: