יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עט.
נטמא קהל או רובו. הרע"ב בפירוש המשנה כתב דוקא שנטמא מטומאת מת שאין פסח נדחה מפני הטומאה אלא מטומאת מת והתי"ט השיג עליו דהרי נדחה ג"כ בטומאת זיבה וכיוצא בזה ודבריו תמוהים דוודאי כן הוא דדוקא טומאת מת דוחה בצבור את הפסח ולא שאר הטומאת ומה שהביא התי"ט ראיות לזה אין עניינם כלל לכאן ושוב ראיתי להרמ"ז שהשיג עליו ועיין לקמן פ"ט משנה ד' בקול הרמ"ז בית דוד ועיין ריח שדה דף ע"ג מה שכתב לתרץ להתי"ט:
ל"ש אלא שנטמא הסכין בטומאת מת כו' הר"ש בפ"ק דאהלות סוף משנה א' הקשה מזה לפי שיטתו דכלים שנטמא במת אין חייבין עליהם על ביאת מקדש והרי הכא מוכח דבטומאת כלים חייבין כרת על אכילת קדש ותירץ דסוגיא דהכא כר"מ דחולק על ר"י וסובר דאף על טומאת שאין הנזיר מגלח עליהן חייבין על ביאת מקדש והדברים תמוהים דהא רב חסדא קאמר הכי ואיך יפסוק ר"ח כר"מ ורבא דהוא בתרא נמי לא חולק עליו על ר"ח בזה אלא מטעם אחר וצ"ל דגם הוא סבר כר"מ והוא וודאי דוחק טובא שוב ראיתי להרב דברי אמת בקונטרסי' דף נ' ע"ב הביא דברי הר"ש ותמה עליו כמ"ש ועיין בתי כהונה ח"א בית ועד דף וי"ו ולהלן ושוב בא לידי גט מקושר למהר"י נבון וראיתי לו בדף קל"ב ע"ב שהקשה קושיות הר"ש על הראב"ד דסבר כהר"ש דאינו חייב על מגע הכלים על ביאת מקדש בשם הר"י ערוך ותמהני על הני תרי גברו רברבי דאשתמיטתי' להו דברי הר"ש ומה שרצה המחבר לתרץ דהראב"ד פסק כרבא אינו מחוור כמ"ש דאם נאמר שרב חסדא סובר דחייבין על ביאת מקדש מנלן דרבא חולק וסובר דאין חייבין אדרבה מהסוגיא נראה דרבא נמי סובר כן והוא עצמו סתר תירוצו:
הרי שהי' ישראל מחצה טמאים. בתי כהונה בית ועד דף וי"ו וע"ש על הסוגיא:
תוס' ד"ה או שהי' הכהנים טמאים כו' כיון דאשתרי טומאת אמרים אשתרי טומאת בשר והקשה הרמ"ז כיון דקיימ"ל דטומאה דחוי' בצבור וכל כמה דאפשר לאהדורי אטהורי' מהדרינן א"כ למה יהי' מותר לטמא הבש' וזו לא קשיא דהא מן הפסוק ילפינן דאיתקשי להדדי וכיון דהתורה שרי' אין להקפיד אלא שיש להקשות נילף מהכא דטומאה הותרה דאל"כ למה לא הקפידה התורה וזו נמי לא קשיא דוודאי כל כמה דאפשר לאהדורי בטהרה על כל הקרבן מהדרינן אבל כיון דלא אפשר בכל הקרבן לא מקפדינן ועיין בשושנים לדוד.
תו' ד"ה אלא שנטמא הסכין בטומאת מת תולדת יצחק
תו' ד"ה בטומאת הגוף עיין גט מקושר קל"א ע"ד: