יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עח:
נטמא הבשר והחלב קיים. ע"ל פ' ד"ה נזרק:
אכילה לא מעכבה. עיין לעיל ס"א ד"ה רבי. זבחים ק' ד"ה אכילת פסחים.
מניין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד וכו' בספר קהל' יעקב אלגאזי הוכיח מכאן דע"כ ר' שמעון אע"ג דסבר בכל התורה כל שהוא למלקות דאכילה בכל שהוא משמע מ"מ לענין קיום מצות עשה מודה דבעי כזית דאל"כ למה לא דחי בכאן דלעולם אכילת פסחים מעכבה אלא דר"נ כר"ש ס"ל דיוצאין בכל שהוא וא"כ שפיר כל ישראל יוצאין בפסח אחד אלא וודאי דאף לר"ש בעי כזית ע"ש והכרחו יותר חזק לפי מה שכתבו התוספות בחד תירוצא דגם לתירוץ הגמרא ר"נ כר"ש ס"ל דמושכין עד שיזרק הדם אלא שבכל זה יש להשיב דאי ס"ד דטעמא דר"נ משום דיוצאין פחות מכזית וזה נפקא לן בכל התורה מלשון אכילה דהוה בכל שהוא א"כ מה קאמר מנין והוצרך ללמוד מפסוק קהל עדת ישראל הא פשיטא הוא אם בכל התורה אכילה בכל שהוא למה בפסח לא יהיה בכל שהוא אלא וודאי דבעי כזית ולכן צריכין ללמוד דאכילת פסחים לא מעכבי או אע"ג דמעכבי יוצאין מטעם דאי ממשכי הני אלא דלכאורא י"ל דלעולם טעמא דר"נ כיון דלא בעי כזית לכל אחד והוא דצריך לימוד היינו משום דאיכא מ"ד לעיל בסוף תמיד נשחט דבעי דוקא ג' כיתות להכי קמ"ל שכל ישראל יוצאין בפסח אחד ולא בעי ג' כיתות אלא שאין הלשון משמע כן בדברי ר' נתן דמשמע דבא לאשמעינן דיוצאין בפסח אחד ולא אופן שחיטתו. ועוד אפשר דר"נ מודה דלכתחילה בעי ג' כיתות דאל"כ קהל עדת ישראל ל"ל דמשמע ג' אלא וודאי דבדיעבד קאמר דיוצאין מדכתיב ושחט אבל לכתחילה צריך קהל ועדה וישראל וכ"כ התוספות דלרבי נתן דוקא דיעבד. אלא שכתבו דלמאי דמוקי מתניתין כרבי נתן צ"ל כן. ולפמ"ש מפשטיה דר"נ צריך לומר כן אי נאמר דבעי ג' כיתות מיהו למאי דמספקא לעיל דלא בעי ג' כיתות רק שלשים בפעם אחד שפיר מצינו למימר דר"נ לכתחילה אי לאו דמתניתין ר' נתן היא.
אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני שכבר נזרק הדם מכאן הוכיח הרב קהלת יעקב דלכ"ע במצות עשה צריך אכילה בכזית דאל"כ מאי ראי' דאכילת פסחים לא מעכבה לר"נ דילמא שאני הכי דעכ"פ האחרונים יכולים לאכול קצת אבל היכא דנטמא דלא חזי לאכול כלל מודה ר"נ ולע"ד אין מכאן הכרח כלל דהרי ת"ק אמר בפירוש דצריך כזית לצאת וא"כ ר"נ אין חולק עליו בזה הדין אלא מפני שכבר נזרק הדם יוצא בו דאכילה לא מעכבה כלל הא בלא"ה מודה לת"ק דבעי כזית וא"כ לא הי' הגמ' יכול לומר כן ואין מכאן ראי' וזה ברור.
הרי שהי' חולה בשעת שחיטה. עיין מלכי בקדש דף נ"א ע"ד:
תוס' ד"ה ולעכב לא כו' אבל כשאין לו אוכלין לגמרי סברא הוא דאף בשעת זריקה פסול נראה שכתבו כן דוקא לרבנן דרבי נתן אבל לרבי נתן אף כשאין לו אוכלין בשעת זריקה כשר ומעתה ל"ק הקושיות שהקשה מהרש"א וכ"כ בחק נתן דף רי"ג ויש לתמוה על מהרש"א שהרי בד"ה לימא בסוף הדבור כתבו להדיא וה"נ סבר ר"א בסמוך דלא בעי ר"נ גברא חזי אלא בשחיטה דוקא:
תוס' ד"ה ולרבי נתן כו' אמאי לא משני איש לפי אכלו למצוה כו' הנה שם בזבחים ריש לקיש חולק על זקני דרום ולקמן בדף ק"ז בד"ה דילמא כתבו התוס' לחד תירוצא דר"ל במסכת נזיר דאמר באוכל אכילה גסה רשע קרית ליה סבר דאכילת פסחים לא מעכביה מעתה אם נאמר דגם ר"נ כזקני דרום ס"ל ולא מקש אוכליו למנויו קשה על ר"ל בנזיר כמאן ס"ל דאין לומר אכילת פסחים לא מעכבה הלא הוא ר"ל בזבחים חולק על זקני דרום אלא וודאי צ"ל דר"ל סבר כסוגיא דידן דגם ר"נ אינו חולק על זקני דרום וסובר דאכיל' לא מעכב' ומעת' א"ש דברי ר"ל וכיון דבלא"ה צ"ל כן לר"ל לפיכך תירץ הגמרא כן כאן. ועיין עוד מה שאכתוב לקמן בזה:
תו' ד"ה לימא ר' נתן כו' שבשעת זריקה הי' הבעלים חולים היינו דהמקשה דהוה בעי לאוקמי' כר"נ ולא כרבנן הוה מפרש כך אבל לפי מה דמתרץ דאתי נמי כרבנן ואין מחשבת אוכלין וודאי לא מיירי בהכי אלא הברייתא כפשטיה ולא בחולה דהא בסמוך אמרינן לרבנן דאין זורקין עליו. ועיין מלכי בקדש נ"א ע"ד: