אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף עז:

דף עז.

ואימא כולהי קרא להכי הוא דאתא. והקשה מהרש"א דלר"י מה צריך לומר חד בעולה וחד בשלמים נימא כולהי קרא להכי הוא דאתא ור"י סבר נמי כר"א דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב קרא ואפשר לומר דסבירא ליה להגמרא דסברא זו יותר אלימא דאיצטריך תרי קראי לעולה ושלמים והא ראי' דהתוספות הקשה לר"א עולה מנלי"ה ומאי קושיא נימא דליכא לחלק אלא ש"מ דודאי יש לחלק בין עולה לשלמים וצריכי תרי קראי ובלא"ה לא הבנתי דבריו דלמה נאמר טרח וכתב קרא היכא דיש לדרוש הקרא:

נטמא בשר או שנפסל כו'. עיין מה שכתבתי למעלה דף ט"ז ע"ב ובשער המלך ח"ג דף ל"ט:

או שיצא חוץ לקלעים. מנחות י"ב ד"ה ה"מ:

מגיסי הרב מהו' זעליג אויערבאך זצ"ל

בגמרא א"ל הנח לכה"ג ביום הכיפורים שטומאה הותרה בציבור. הרמב"ם פ"ד מהלכות ביאת המקדש פוסק דטומאה דחויה היא בצבור ופסק כרבי יהודה עודו על מצחו מרצה אינה על מצחו אינה מרצה וכבר עמדו בזה המפרשים דדבריו סותרין זה את זה ולפענ"ד לא קשה מידי דשם ביומא הקשו תוספות על רבי שמעון דס"ל טומאה דחויה היא בצבור וזה לשונם לא ידעתי מאי ראיה מייתי רבי שמעון מיום הכפורים דאפילו כשאינו על מצחו מרצה דילמא לעולם אינו על מצחו אינו מרצה ויום הכפורים היינו טעמא דכיון דאי אפשר להיות על מצחו ולרצוי' דוחה טומאה כיון דקרבן צבור הא דאתא בטומאה ותירצו ע"ש. והנה לכאורה קושייתם חזקה אין ללמוד אפשר מאי אפשר ואף דלעיל אסיק בברייתא מקרא דאלה תעשה לה' במועדיכם דקאי על ראש השנה ויום הכיפורים דמוספין שלהם דוחה טומאה כמ"ש מהרש"א וביוה"כ ליכא ציץ שירצה ובע"כ דטומאה הותרה בו אפ"ה אין ללמוד ממנו לכל השאר קרבנות צבור דטומאה הותרה דאין דנין אפשר מאי אפשר דיוה"כ אי אפשר שירצה הציץ אבל בכל ימות השנה דאיכא ריצוי ציץ צריך ריצוי ציץ לרצות וטומאה דחויה ולא הותרה והנה במנחות פ' שביעי מבואר במשנה דר' אליעזר סבר דנין אפשר מאי אפשר דגרסינן שם ר"א אומר וזבחת פסח צאן ובקר להשות צאן ובקר לפסח מה פסח אינו בא רק מן החולין אף כל הבא מן הצאן ובקר אינו בא אלא מן החולין ופסח גופא מנ"לן דיליף פסח דורות מפסח מצרים מה פסח מצרים לא בא אלא מן החולין שעדיין לא הי' להם קדשים אף פסח דורות כן והשיב לו ר"ע וכי דנין אפשר משאי אפשר אלא וזבחת פסח אתא למותר לפסח שקרב שלמים וכדלעיל דף ע' ע"ב. והנה הרמב"ם פסק בפירוש דמותר הפסח קרב שלמים מן וזבחת פסח. וכן אסיק סתמא דש"ס לעיל דף ע' ובפרט הלכה כר"ע נגד ר"א לפי זה לא קשיא זו כה"ג ביום הכפורים יוכיח דאצ"ל כקושיית תוס' הנ"ל דשאני התם דלא אפשר לריצוי ציץ דאין ציץ ביה"כ וטומאה הותרה בו. רק ר"ש מקשה שפיר לנפשיה דאפשר דר"ש ס"ל כר"א דנין אפשר מא"א ולפי זה מקשה ר"ש שפיר דס"ל להלכה טומאה דחויה היא בצבור כה"ג ביום הכפורים יוכיח דליכא למימר דהתם אי אפשר וכנ"ל דא"כ נילף מהתם לכל הקרבנות צבור לטומאה הותרה בצבור והרמב"ם קאי לדידן דס"ל דאין דנין אפשר מא"א ואע"ג דרבי יהודה השיב לו דטומאה הותרה. על כל זה יש לומר דגם רבי יהודא הי' סובר דנין אפשר מאי אפשר. והרמב"ם קאי לדידן דהלכה כר"ע דאין דנין אפשר מא"א. ודוק:

בתוס' ד"ה שכן יש וכו' הקשה המהרש"א מה דחיית שבת איכא בהערכת לחם הפנים ואפשר שעל הקטורת בזיכין קאמר דדחי שבת דאינו מפורש שהי' בשבת ואפשר שהי' בע"ש כמו אפיית הלחם וא"כ מאי משמע ממילת תמיד שהי' בשבת ואימא שהי' תמיד בכל ע"ש דגבי בזיכי לחם הפנים דלא הוה רק בא' מימי השבוע מאי משמע בתמיד טפי בשבת מבשאר הימים עכ"ל. ולא הבנתי דבריו דבמנחות פרק י"א במשנה ח' גרסינן סדר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר שבת פסולה דדינן הי' לסדרה בשבת בשעת עריכת לחם הפנים ולא הי' על השולחן אלא ששה (ישים) [ימים] והוה ליה מחוסר זמן סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת פסול והטעם כיון שהזמן היתר להקטירם הוא בשבת השני והוא המתין להקטירם עד אחר שבת הרי הוא כקדשים שנפסלו עיין שם וברמב"ם ובמנחות פרק ד' משנה ד' גרסינן אין מחנכין את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת וא"כ כיון דכתיב ביום השבת יערכנו ונתת על המערכת לבונה זכה ותחילת חינוכו לא הי' רק בשבת ובשבת הניחו מתחילה על השלחן לחם הפנים והבזיכין וכתיב לפני תמיד ותמיד קאי על הלחם וגם על הבזיכין דגם הבזיכין צריכין (צריכין) להיות שם תמיד וכיון דכתיב ביום השבת יערכנו ונתת על המערכת לבונה זכה. וא"א דלקחו הבזיכין בערב שבת והקטירו אותו א"כ במה נפשך יהי' שלא כדין דאם לא הניחו בזיכין על הלחם בע"ש עד שבת שסדרו לחם אחר הרי לא נתקיים הבזיכין לפני תמיד ואי אמרת דהניחו מיד הבזיכין אחרים בע"ש והרי לא נתקיים על הבזיכין ביום השבת יערכנו ונתת על המערכת לבונה זכה דמשמע שיתן הלבונה זכה על הלחם בשבת ועוד דמתחילה לא חינכוהו אלא בשבת ואם בערב שבת מיד שלאחריה הקטירו הבזיכין הוי ליה מחוסר זמן דלא הי' הבזיכין על הלחם רק ששה ימים אלא בע"כ דבשבת הקטירו הבזיכין ולפענ"ד הוא דבר ברור ודוק. עד כאן לשון גיסי הרב זצ"ל.

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה