אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ע:

דף ע.

דמת נשיא. יצחק ירנן קכ"ז ע"ג וע"ש בדפים הקודמים. אגורה באהליך כ"ז ע"ג:

יהודה בן דורתאי כו' מ"ט דבן דורתאי חזון עובדי' ס' ע"ד. שאלת יעבץ קכ"ז ומ"ש בסדר הדורות שהי' צדוקי אינו נראה כלל וגם מהגמרא מוכח דאינו כן ואין להאריך בזה וכעת בא לידי חיים שאול ח"א וראיתי בדף ק"ב שגם הוא השיג על סדר הדורות:

מ"ט דבן דורתאי. מלכי בקדש דף נ'. צרור החיים קל"ב ע"ד:

מכאן לחגיגה. ברכי יוסף א"ח קפ"ו. ועיין חגיגה ט' ד"ה נאמר:

פעמים שאי אתה מוצא ששה. עיין חגיגה ב' ד"ה איזה קטן:

רשי' וחגותם בחג הסוכות כתיב. עיין תולדות יצחק:

תוס' ד"ה מ"ט דבן דורתאי כו' הרמב"ם פ"י דק"פ פסק דחגיגת י"ד רשות ולמדה מהך קרא וזבחת פסח לה' כו' צאן ובקר ולכאורה קשה למה פסק כהך טעמא דבעי לומר הגמרא לבן דורתאי. ותו הרי הגמרא מוקי לה למותר הפסח שקרב שלמים ואי מוקמינן לה לצאן ובקר לחגיגה א"כ אין לנו לימוד למותר פסח שיהי' שלמים שהוא דבר הקרב מן הצאן ובקר. ונראה דסובר הרמב"ם דוודאי אי לית לן לימוד הסברא כבן תימא דהיקש מזבח חג הפסח עושה חגיגת י"ד לכל דבר כפסח. אמנם השתא דנלמד מן הך קרא דצאן ובקר דחגיגה באה מן הבקר וא"כ מוכח דחגיגה אינו שוה לפסח בזה ה"ה לשום דבר לא איתקש לפסח ורק רשות היא אלא דהגמרא לא היה רצה ללמוד חגיגה מן וזבחת דא"כ לדחי שבת כבן דורתאי. אמנם אחר שאמר דרשה דוחגותם דמוכח דלא דחי חגיגה שבת א"כ לא מפקינן קרא מפשטיה ומוקמי' ליה לחגיגה בוודאי אי לאו קרא דוחגות' בע"כ צריכין לומר קרא דוזבחת למותר הפסח ולא לחגיגה דא"כ דחי שבת ולהכי הוה מוקי הגמרא להכי אבל השתא דאית לן וחגותם שפיר מוקמינן ליה לוזבחת לחגיגה ומותר הפסח אפשר ממילא ידעינן והך דרשא דרב נחמן אסמכתא בעלמא היא ומעיקרא הוה סבר דלימוד גמור הוא ועיין חזון עובדי' ס"א. מקראי קדש. נחפה בכסף קנ"ב. ומהרש"א הקשה על התו' דהקשה דלמה לא מוקי יהודה בן דורתאי קרא לחגיגת י"ד. והקשה הוא דילמא בן דורתאי כבן תימא ס"ל וילפינן חגיגת י"ד מההיקש מחגיגה לפסח. ואייתר וזבחת לחגיגת חמשה עשר. ותירץ דע"כ בן דורתאי לית ליה ההיקש דבן תימא דהא בן תימא ס"ל מכח ההיקש מן הצאן ולא מן הבקר ובהאי קרא כתיב צאן ובקר ע"ש ודבריו תמוהים ואין להם מובן דהא בן תימא בחגיגת י"ד מיירי והך דוזבח' בחגיגה חמשה עשר מיירי וכבר השיג עליו בחק נתן וכתב שלא ידע מאי קאמר ובדוחק י"ל כמ"ש לדעת הרמב"ם דע"כ האי קרא מפקי מהקישא דבן תימא כיון דכתיב ובקר. ולדעת מהרש"א אע"ג דקרא כתיב בחגיגת חמשה עשר כיון דכתיב בקרא וזבחת פסח התירה התורה בפירש בקר א"כ בהך דחגיגת י"ד דמקיש חגיגה לפסח מכח זבח חג הפסח לא עדיף מהך קרא ומותר ג"כ בקר בחגיגת י"ד וא"כ ע"כ הקישא דבן תימא ליתא ושפיר מקשה התוספות נוקי קרא בחגיגת י"ד מיירי:

תו' ד"ה הא וודאי. חקרי לב רנ"ה רנ"ו.

שלמים ששחטן עי"ט. שאגת ארי' סימן ס"ה וע"ש סימן ס"ח.

תו' ד"ה שלמים ששחטן וכ' הקשה ריב"א עיין לקמן דף ק"ט ד"ה וזבחת שלמים ובחגיגה דף ח' ד"ה מי שחגיגה. דילפינן מהר עיבל יע"ש. ועיין מקראי קדש שאלות רש"ע סימן קל"ט. מלך שלם ח"ב ט"ו ע"ג חזון עובדי' ס"א ע"ג.

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה