יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ע.
לאו חובה. מלכי בקדש דף כ'. צרור החיים קל"ב ע"ד. ועיין מה שכתבתי בדף קי"ב ועיין חקרי לב רנ"ה רנ"ו:
מתניתין דלא כבן תימא כו' חזון עובדי' ס' ע"ג:
בן תימא אומר. עיין לעיל נ"ט ד"ה בי"ד ר"ה ה' ד"ה שלמי פסח. ועיין מקראי קודש שאלות רש"ע קל"ח:
לא ילין מן הבשר. עיין חגיגה יו"ד ד"ה לא ילין:
איבעי' להו לבן תימא נאכלת צלי. ע"ל קי"ד ד"ה שני מיני בשר משנה למלך פ"ו. דכלי מקדש ה"ט:
ת"ש סכין שנמצא בי"ד כו' מכאן מקשין על מה שכתב הרא"ש בפרק ערבי פסחים דף קי"ז בשם הר"י מקורבל דכשחל בשבת הי' עושין חגיגה בערב שבת ואינה נפסלת בלינה דנאכלת לשני לילות וימים במקום שני ימים ולילה כיון דליכא מיעוט דא"כ מאי מתרץ הכא לרבנן דחל בשבת הא אכתי צריכין לקופץ לחגיגה שהי' מביאין מערב שבת וכבר האריכו האחרוני' ולפי פשוטן של דברים נראה דכבר כתבו התוספות דאיכא תלתא תנאי תנא דסבר מדרבנן ותנא דסבר מדאורייתא ונאכלות לשני ימים ולילה אחד והא תנא דלא ילין ובן תימא דסבר דחגיגה דומה הכל לפסח והתוספות כתבו דרבנן דבן תימא ס"ל דחגיגה דרבנן אמנם הר"י מקורבל לא ס"ל הכי אלא דרבנן דבן תימא היינו תנא דלא ילין שנאכלות לב' ימים ולילה האחד ומ"מ לא דחי שבת מהך לימוד דרבי יהודה בן ספרא מוחגותם אותו לקמן בסמוך מיהו אף להך תנא דלא ילין מודה הר"י מקורב"ל דאי אפשר לשחוט בערב שבת דהא כתיב ביום הראשון לבקר ומפרשין בקר שני ואי ס"ד דקרב לפעמים בערב שבת כשחל בשבת א"כ לפעמים הוה בקר ראשון אלא וודאי לתנא דלא ילין שהוא רבנן דבן תימא לשיטת הר"י מקורבל אינו קרב בע"ש כשחל ערב פסח בשבת ודוקא להך תנא דסבר דחגיגת י"ד דרבנן והוה כשאר שלמים קאמר הר"י מקורבל דקרב בע"ש אבל לרבנן דלא ילין ולבן תימא ליכא חגיגה כלל כשחל ע"פ בשבת לבן תימא דהא נאכל רק ליום ולילה ולרבנן דליה משום דכתיב ביום הראשון לבקר ורק להך תנא דסבר דרבנן ומתניתין אתי' כוותיה קרב חגיגה בע"ש כשחל ע"פ בשבת מעתה שפיר מתרץ כרבנן וכשחל בשבת דלא דחי שבת אע"פ שהוא מדאורייתא ומחגותם (וזה לפי שיטת רש"י דבחגיגת י"ד מיירי) וגם בע"ש אין יכולין לעשות דא"כ פסול בבקר ראשון ולפ"ז מה שאמר לעיל על מתניתין חגיגת י"ד לאו חובה דאי ס"ד חובה תיתי בשבת ובטומאה ובמועט עיקר הראי' מן במועט וגם מן בטומאה דניהי שיש לנו לימוד מחגותם שאינו דוחה שבת עכ"פ יש לו לדחות הטומאה כיון שזמנה קבוע אמנם שבת כדי נסבה ואפשר רב אשי לא הוה ידע הך לימוד דחגותם ועכ"פ גם לענין שבת לא אתיא כרבנן דבן תימא דהוא תנא דלא ילין דהא לדידהו אינו קרב בע"ש שחל ע"פ בשבת ומלשון תנא דמתניתין עם הפסח אינו בא אבל בע"ש בא וזה אי אפשר דא"כ הוה בקר ראשון וא"כ עיקר הראי' שאמר דאי חובה היא תיתי בשבת הוא משום בן תימא וטומאה ומועט הוא הכרח לכ"ע ומה שאמר מתניתין דלא כבן תימא היינו דבן תימא ומחלוקתם קאמר אלא דלא ידענו מאן ניהו קאמר בן תימא אבל לעולם אפילו כרבנן דבן תימא נמי לא אתיא דאינהו סברי עכ"פ דאורייתא ומתניתין סבר דרבנן שוב ראיתי להרב שער המלך בדף פ"ה שגם הוא כתב דהר"י מקורבל לא אמר אלא למ"ד חגיגת י"ד דרבנן אבל כתב דלתנא דלא ילין פשיטא דדחי שבת ואני בעניי אין כדאי לחלוק על דבריו אבל י"ל לשיטת רש"י דבחגיגת י"ד מיירי הך קרא ג"כ וכמ"ש התוספות להדיא דהוקשו החגיגו' א"כ למאי צייך למעט אליבא דמ"ד חגיגת י"ד דרבנן ובע"כ דצריך למעט למ"ד חגיגת י"ד דאורייתא אלא שרש"י סבר דגם לבן תימא ממעטין דלא דחי שבת והר"י מקורבל אפשר דסבר בזה כהתוספות דלבן תימא דחי שבת והא דקאמר טעמא דפרושי' לפי שפירש מן החכמים לא על עיקר הדין ולמ"ד דרבנן לא צריך למעט א"כ בע"כ הך מיעוטא לתנא דלא ילין הוא ועיין שבות יעקב חלק ראשון י"ח וחלק שני י"ט. בתי כהונה בית ועד דף פ'. מלכי בקדש. שער המלך ח"א פ"ה ע"ב. מנחת בכורים. מרכבת המשנה ח"א בקונטרס ח"י דבר ענף ג' שריג י"ד. ועיין זבחים צ"ח ד"ה טבול יום. חגיגה כ"א ד"ה האונן. יד אהרן א"ח סימן תע"ג בהגהת ב"י:
קופץ שונה ומטביל. מרכבת המשנה ח"ג פי"ג דאבות הטומאה ה"ה ה"ו. בכורת כ"ד ד"ה השוחט:
תוס' ד"ה לאו חוקה. זרע אמת בחדושים סימן ל"ב חזון עובדי' ס"א ע"ב. נחפה בכסף קנ"ב ע"ג. וראיתי לו שכתב לתרץ קושיות התו' איך הוה דרבנן הא לתנא דלא ילין הוה מן התורה וכתב הוא דניהי דהוה מן התורה אבל אינו חובה אלא רשות ולפי פשוטו וודאי לא נראה דהא קאמר דצריך להקריב עם הפסח ומשמע נמי דדחי שבת לפי שיטת התוס' וא"כ איך אפשר לומר דהוה מן התורה רשות דא"כ למה ידחה שבת וגם למה צריך קרא דנאכלות לשני ימים ולילה אחד כיון דמן התורה רשות היא למה יגרע משאר שלמים אמנם אם נאמר דחוקה היא מן התורה ודוקא עם הפסח שפיר צריך קרא דה"א דכיון דבאה עם הפסח דינה כפסח: