יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סט.
אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה מלכי בקדש מ"ח ע"ד:
הזאה שבות ואינו דוחה את השבת כו' מתיב רבה כו' מזו הסוגיא הקשו האחרונים על הרמב"ם דפסק דטמא מת שחל שביעי שלו בז' נדחה לפסח שני אפילו כשחל בחול וכשחל י"ג בשבת אין מזין עליו דמאי הקשה ר"ע לר"א מהזאה דהא בע"כ מהזאה בי"ג מיירי דהא בי"ד אפילו בחול נדחה שכן הי' מעשה טמאים במדבר. והנה הרמב"ם מחלק בין טומאה שהנזיר מגלח לאין הנזיר מגלח דטומאה שאין הנזיר מגלח אין נדחה לפסח שני כשחל בחול וא"כ י"ל דרבי עקיבא הקשה לר"א מטמא מת שאין הנזיר מגלח דאלו לא הי' חל בשבת הי' מזין עליו אבל מחמת שחל בשבת אין מזין עליו וידחה. ועוד י"ל דכנראה וודאי דתנאי היא אליבא דר"ע דהא לקמן דף צ' ודף צ"ג משמע דר"ע סבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וה"ה בטמא מת שחל שביעי שלו בע"פ ובסוכה לא משמע כן ועיין לקמן צ"ג בתוספות שהניח בתימא מעתה י"ל הך תנא דהכא דפריך מי"ד שחל בשבת סבר דר"ע סבר שוחטין וזורקין רק מחמת הזאה נדחה כשחל בשבת ומאן דסבר ר"ע סבר אין שוחטין וזורקין ס"ל דלא הקשו כן ר"ע לר"א וטעם פלוגתייהו בדברי ר"ע יש לומר כי לדעת הסוברים דע"פ ראשון במדבר הי' בשבת י"ל מפני הזאה שלא הי' אפשר נדחו הטמאים דכמה שבותים הי' בזמן משה אבל אי לא הי' חל בשבת לא הי' נדחים דשוחטי' וזורקין ולמ"ד דר"ע סבר אין שוחטין וזורקין סבר דר"ע חולק על ברייתא דעשר עטרות דמוכח מינה דהוה בשבת וס"ל דלא הוה בשבת כנראה בספרי וכמ"ש הרא"ם בפ' שמיני ופ' בהעלותך וא"כ כיון שלא חל בשבת ולא הי' עיכוב מ' הזאה ש"מ דאין שוחטין וזורקין. ובזה שכתבתי א"ש מה שכתבתי לעיל בדף נ"ח בדברי ר"ע אי ס"ל כאחרים כי הסוגיאות מתחלפות כי למה שאמרו בשבת ס"פ ר"ע סוגיא דפולטת כי ר"ע סבר כר' יוסי בז' ניתנה תורה ומוכח דר' יוסי לא סבר כאחרים וסבר כברייתא דעשר עטרות ובס"פ אלו קשרים ובסוכה נ"ז מוכח דר"ע סבר כאחרים ולפמ"ש ניחא דתליא בפלוגתא דתנאי אי ר"ע סבר כברייתא דעשר עטרות וע"פ חל בשבת או לא ס"ל ועיין מה שהקשה מהרח"א בספר עץ חיים בלשונות דף ה' ע"ד דלהר"ן שנתן טעם דמילה דוחה שבת ולא גזרינן שמא יעבור כי אין הכל טרודין ובפסח הכל טרודין למה בי"ג אין דוחין הזאה דשם אין הכל טרודין וי"ל כי בוודאי בי"ג אין צריך טעם כיון שאין המצוה בו ביום (ועיין סוכה כ"ה ע"ב בצריכותא) ורק כשחל בי"ד הוצרכו לטעמא דגזירה ואקצר בזה כי בוודאי במה שכתבתי בא קצת בספרי האחרונים ואין הזמן מספיק עמדי לעיין עליהם. ועיין רוח אלי' בדרשות ו' ע"ד. עבודת ישראל ל"ו ע"ב. עץ חיים בלשונות ה' ו'. לימודי ה' לימוד ל"ג. מלכי בקדש בהלכות קר"פ. ושער המלך ס"א:
ולר"ע נעבריה דהא אמר מכשירי'. עיין במגן שאול בלשונות דף א' שהקשה להרמב"ם דבעירובין דף ס"ח רצה ללמוד אמירה לגוי גבי מילה דאסורה מהזאה ומאי ראיה דהזאה לאו לבו ביום ומילה לבו ביום. ולפי מ"ש בסמוך לא קשיא דהא לרבה קמותיב מאביי שם ורבה כאן נראה דסבר אליבא דר"ע שוחטין וזורקין ודוקא כשחל בשבת נדחה וא"כ לרבה שפיר קאמקשי. ועוד מהזאה בטמא מת שאין הנזיר מגלח נמי י"ל שהקשה ומה שתירץ במגן שאול שם הוא דוחק דעכ"פ גוף מצות המילה מצוה שיש בה כרת הוא והרי גם בפסח אם מדחינן ליה מחמת איסור הזאה אינו חייב כרת:
אין מחמין לו חמין. עיין מגילת ספר י"ב ע"ד:
איתביה אביי ערל שלא מל. מלך שלם ח"ב ט"ז ע"א
תוס' ד"ה שמא יעבירנו כו'. הלא נושא מי חטאת טמא וכו'. והקשה בספר עבודת ישראל דמאי קשיא הא הנושא מי חטאת אינו טמא אלא כשנושא שלא לצורך הזאה אבל לצורך הזאה אינו טמא כמו שפסק הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות פרה וע"ש בספר עבודת ישראל בדף ל"ו ע"ב כי תירוצו דחוק. ועיין בנדה דף ט' ד"ה מאי מזה נושא דמשמע דלא ברירא להו כל כך הך מילתא דלתירץ השני הוא שכתבו כן. (לפי הגה בש"ס דפ"פ) משמע דלתירץ הראשון לא ס"ל הכי אלא אף לצורך הוא טמא. ועיין מרכבת המשנה ח"א פרק י"ד דפרה ה"י:
תוס' ד"ה שוחטין. שער המלך ח"ג ס' ע"ד. מגילת ספר לאוין קנ"ח ע"ד: