יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סח:
כמה חביבה מצוה בשעתה. לימודי ה' ט"ו ע"א:
ר' יהושע אומר חלקוהו. בית דינו של שלמה דף מ"ג ע"ג:
חציו לה' וחציו לכם. סוכה כ"ז ד"ה אי בעי:
הכל מודים בעצרת. עיין ע"ז ה' ד"ה ערב י"ט:
הכל מודים בשבת. עיין במחזיק ברכה חא"ח דף מ"ג מה שהקשה למה צריכין הגמרא לומר הכל מודים כיון דאין הלכה כר"א והביא מקצת דעת הפוסקי' דהלכה כר"א ואין להקשות הא לא קימ"ל כר"א דמתני' זו אין קושיא דה"ט דלא פסקינן כר"א משום קושיות ר"ע ור"א אזיל לשיטתו דמכשירין שאפשר לעשותם מע"ש דוחין השבת ואנן לא קיימ"ל כן אלא כר"ע. אבל משום קושיא רבי יהושע שפיר הוה יכולין למפסק כר"א ואין להביא ראי' דהלכה כר"א מדהקשה ר"ע קושי' זו ש"מ דהוא נמי לא סובר כר' יהושע דזו נמי אין ראי' שי"ל דר"ע לפי שיטת ר"א השיבו דאפי' דלא סברת כר' יהושע דשמחת י"ט מצו' מ"מ הני אין דוחין אמנם מ"ש שם הרב מחזיק ברכ' דבאלו שאמר הגמרא הכל מודים מצוה להרבות בסעודה כן נראה מדברי התו' בע"ז דף ה' ד"ה ערב י"ט דמה"ט מרבין בסעודה בעצרת וא"כ פשיטא ה"ה לאחרינא דקאמר הכי דכוונת הגמרא דמרבין בסעודה וא"כ אפילו לרבי יהושע נפקא מינה:
כולהי שתא הוה יתיב בתעניתא. עיין ברכות מ"ט ד"ה אי בעי:
רב ששת כל תלתין יומא מהדר תלמודא. שנות חיים קי"ב ודף קע"ה:
איני והאמר ר"א אלמלא. אהבת עולם דף כ"ז:
רש"י ד"ה הא והא ביד. עיין מלכי בקדש מ"ט ע"ד. ועיין מה שכתבתי בעירובין:
רש"י ד"ה כל האוכל ושותה כו'. דברי רש"י תמוהין דביומא כתב רש"י דהאי תנא דבעצם מדממעט מעונש ואזהרה ש"מ דמוסיפין וא"כ איך כתב רש"י כאן דלהך תנא דעצם אין אדם מוזהר על תוספות עינוי כלל ותו קשה דבסוכה כ"ח קאמר לרבות נשים לתוספות עינוי כיון דאין בהן עונש ואזהרה. ומשמע דהיינו הך תנא דעצם וכמ"ש רש"י דליכא אלא עשה וכבר עמד על זה בספר יד אהרן א"ח סימן תר"ד בהגהות ב"י ועיין בשער המלך ח"א דף כ"ח שהניח בצ"ע ואפשר לומר שדעת רש"י כאן כמו שכתבו התוספות בר"ה דף ט' ד"ה ור"ע דר"ג סבר אין תוספות כלל וסבר רש"י דהאי תנא דעצם ר"ג היא ואין כאן תוספות כלל ואע"ג דהפר"ח א"ח סימן תר"ד כתב דאע"ג דר"ג לית ליה תוספות מלאכה מ"מ תוספות עינוי אית ליה. וכ"כ הרמב"ם והטור מ"מ התוספות לא ס"ל הכי דאי ס"ל הכי א"כ מאי הקשו מהך דביצה ושבת דמיירי לענין אכילה להא דלעיל דף נ"ד דב"ה אסור הא תוספות לא אסור ונימא דמיירי ממלאכה דלית ביה תוספות אלא וודאי דהתוס' ס"ל דאם אין תוספות מלאכה אף אין תוספות עינוי והך סוגיא דסוכה כר"ע דנפקא ליה מחריש וקציר ולא הוה רק עשה ואיצטרך לרבות נשים לתוספות עינוי ומה שהקשה בשער המלך דא"כ הוי למפרך בסוכה הניחא למ"ד דאית ליה תוספות עינוי. אלא למאן דלית ליה מאי איכא למימר י"ל דהאי תנא דעצם מוקי האזרח לגופו של יום ולעשה דמכח השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה לא מרבינן להו ללאוין ולא לעשה ולהכי צריך האזרח לעשה על גופו של יום. וכבר הקשה זה מהר"ש אלגאזי בספר שמע שלמה בפ' אמור ועיין מה שתירץ ברוח אלי' בשיטתו לקדושין בדף ט' מהספר ושוב נדפס בית ישחק וראיתי לו בדף י"ג שכתב אולי דהך מ"ד דעצם לא דריש ה"א. ובאמת פלוגתא דתנאי היא ביבמות פרק הערל אבל דוחק לומר דרב אחי בר יעקב ורב פפי דסברי דיש אזהרה סברי דוקא כמ"ד דלא דריש ה"א דא"כ האזרח ל"ל. ולפמ"ש ניחא דהא דקאמר הגמרא לתוספות עינוי היינו לרווחא דמילתא להך מ"ד דאית ליה תוספת עינוי וה"ה לעצומו של יום לעשה ושאר תנאי דלית להו תוספת כלל האזרח לא אתי רק לעיצומו של יום. ואני תמה על הרב שער המלך דלמה קשה ליה על רשי' ולא קשה ליה על תנא דבי ר"י ושאר אמוראי דכולהי ס"ל דיש אזהרה א"כ למה לא מקשה הגמרא התינח למ"ד ליכא אזהרה. אלא למ"ד איכא אזהרה מאי איכא למימר. ולפמש"כ דכוונת הגמרא אפי' על תוספות מכ"ש על עצומו של יום ניחא:
רשי' תלתא לבטן. עיין זרע יצחק:
תוס' ד"ה ומה שחיטה. שער המלך ח"ג דף ס"א: