יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סג:
אינו חייב עד שיהי' עמו בעזרה. שאגת ארי' ע"א ע"א
על בסמוך חקרי לב ס"ח.
לא אמרינן על בסמוך. עיין בספר יריאם דף קמ"ד דהוכיח דיש מקומות דלכ"ע לא אמרינן על בסמוך והיינו היכא דמוכח ובזה מתורץ מה שהקשה בספר חקרי לב מתקיעה דכתיב על עולתיכם ע"ש:
אלא בהתראות ספק קמפלגי לפי פשוטן של דברים נראה דאע"ג דהעדים המתרים בו לא הי' יודעים בו שיש לו וודאי חמץ אלא התרו סתם שלא ישחוט אם נמצא חמץ לאחד ברשותו והוא קיבל עליו ההתראה ונמצא חמץ לאחד מבני חבורה לוקה וכמ"ש התוספות דלא איכפת לן אם המתרה יודע רק שהמותרה יודע והרי המותרה יודע אע"ג דלהמתרים אינו וודאי וזה טעמו של הרמב"ם אע"ג דבהלכות סנהדרן פסק דהתראות ספק לא שמיה התראה פסק בכאן כר' יוחנן דצריך שיהי' עמו בעזרה ולכאורא משמע מהגמרא דלרבי יוחנן הוה התראות ספק ונמצא דהרמב"ם סתר עצמו אלא וודאי צ"ל דניהי לפי הך תירוצא דפלוגתייהו בהתראות ספק מיירי בענין דאין ידוע לן בוודאי בשעת התראה שיש לו חמץ בביתו מ"מ לפי המסקנא דלא פליגי בהכי בהתראות ספק שפיר יש לאוקמיה בגווני דלא הוה התראות ספק וכגון שיש עדים שיצא עמו מביתו והי' לו החמץ בביתו ועיין בלחם משנה ושוב ראיתי שהרמב"ם פסק דהתראת ספק הוה התראה ובדברי הלחם משנה יש טעות כמו שכתב בספר סם חיי בליקוטי' דף י"ב ובספר קהלת יעקב אלגאזי נדחק לאוקמיה בגווני דחיקי שנתן רשות לשליח לבטל ותליא בהא דאמרינן חזקת שליח עושה שליחתו ואין צורך כמ"ש ועיין בשאגת ארי' דף ע"א והרב שם האריך להוכיח דשחיטת הפסח על החמץ לא תליא כלל באיסור בל יראה ולא הי' צריך להאריך בזה דהוא פשוט יותר מביעתא בכותחא דהרי לר"ש דאין אסור בחמץ מן התורה כלל עד הלילה ואפ"ה עובר על לא תשחוט על חמץ ומה ענין לא תשחט לאיסור ביעור חמץ ולהשבתות חמץ. ועיין יבין שמועה דף ע"ד. לימודי ה' לימוד מ"ז
לא תשחט על חמץ הנך דקיימי עליה בלא ילין. ע"ל נ"ט ד"ה ולא.
הואיל וישנו בכלל הלנת אימרים. משנה למלך פ"א דקרבן פסח ה"ז.
תניא כוותיה דרב פפא וכו' עיין שער המלך ח"ג ס"ג ע"ג.
רשי' ד"ה התראת ספק כי מתרינן וכו' דרך המלך מ"ג ע"ב
רשי' ד"ה המקטיר את החלב וכו' וזריקה אתרבי וכו' עיין יומא ס"ג בתוספות ד"ה זריקת דמים ועיין סם חיי בליקוטיו דף י"ב ע"א.
רשי' ד"ה אבל המולק. עיין שער המלך נ"ז ע"א בח"ג.
תוס' ד"ה לאחד מבני חבורה. סם חיי בליקוטים י"ב ע"א.
תוס' ד"ה לא אמרינן על בסמוך. נאות יעקב קונטרס מענה לשון ל"ב ע"ד: