יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נה.
מעיקרא תני מנהגא ולבסוף תני איסורא. עיין מה שכתב מהרש"א על רשי'. והנה בירושלמי מבואר להדיא כפירשי' דהקושי' היא מב"ש וב"ה דקתני התם הא יום אסור וקושיתו היא מב"ה דלא נחלק אלא בלילה אבל ביום אסור ובע"כ צ"ל דהירושלמי נמי סבר כרשי' דב"ש אוסרי' בכל מקום דאי ס"ד רק בגליל א"כ מנליה דב"ה סובר אסור ביום דילמא בתרתי חולק על ב"ש שמתיר הלילה וביום מנהגא אלא וודאי הך סיפא דהלילה לא קאי כלל אהרישא דבגליל לא הי' עושין כל עיקר אלא מילתא באנפי נפשיה היא ולכל עולם מתניא שב"ש אוסרים הלילה וב"ה מתירין הלילה. וא"כ שפיר מוכח דאיסורא הוה אפילו לב"ה ולא מנהגא ורשי' נקט ב"ש וה"ה דעיקר הקושי' מב"ה כמו שסבר הירושלמי אלא לפ"ז קשה על מה שפירשי' בתחלת המסכת מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה כיון דרשי' דייק מלשון אוסרים דאיסורא ולא מנהגא איך פירש שם דמאימתי ארבע עשר קאי למקום שנהגו וזו קשה מלבד שאר הקושיות שהקשו עליו התו' שם ועיין שם במגיני שלמה ובפני יהושע ולכן נ"ל כי רשי' שם וודאי לאו מנהג ממש קאמר אלא מנהג מצד איסור דאף לדעת האומר דאיסורא הוא מודה שיש מקומות שחולקים וסוברים דמותר הוא כמבואר בגמרא. ועיין בירושלמי דקאמר תלתי תנאי חד אמר אסר וחד אמר מותר וחד אמר מנהגא:
והאיכא ארביסר וחמיסר ומקצת שתסר מכאן מוכח דלר"י דאמר שיעור קליטה ג' ימים יום הנטיעה עולה מן המנין דמקצת יום ככולה וא"כ ה"ה למ"ד שתי שבתות דכוותיה קימ"ל נמי הכי ס"ל דמה"ת נעשה בזה מחלוקת מה שלא מצינו וא"כ יש לתמוה על הרמב"ם והטור סימן רצ"ד דפסקו כמ"ד שתי שבתות ויום הנטיע' אינה עולה מן המנין ובאמת לא מצאתי מקום לזה שמוכח דלא עולה יום הנטיעה. והרא"ש בהלכות קטנות בהלכ' ערלה סבר באמת דיום הנטיעה עולה כמ"ש המעדני מלך שם. ושוב מצאתי בתרומת הדשן סי' רצ"ב שכתב דוקא דבר שהוא לפי מנין הימים אמרינן מקצת היום ככולו אבל דבר שהוא למנין חדשים לא נאמר מקצת היום ככולו דא"כ צ"ל נמי מקצת חדש ככולו ע"ש ולפ"ז אתי נמי שפיר דבשלמא לר"י דהמנין הוא לימים שפיר אמרינן מקצת היום ככולו אבל לדידן דפסקינן כמ"ד שתי שבתות אי אפשר לומר מקצת היום ככולו דא"כ צריכין נמי לומר מקצת שבת ככולו:
ואחר העיון נראה שגם הרא"ש סובר כהרמב"ם וט"ס נפל בהרא"ש וצ"ל קודם ט"ז אב וראי' לדבר שכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש ונכון הדבר דלא יחלוק הטור על אביו וגם דלא צריכין לומר שהרא"ש חולק על סברת תרומת הדשן שכתבתי:
שלש אומניות עושין מלאכה כו'. מרכבת המשנה ח"א פ"ח די"ט הי"ט:
תוס' ד"ה קולי קולי. שדה הארץ קמ"ח ע"ד: